להחליף את המים של הפרחים

 להחליף את המים של הפרחים / ואלרי פרין

 
ז'אנר: דרמה
458 עמודים
הוצאת תכלת

שנת הוצאה בארץ: 2020

בשנות ה-20 שלי נהגתי לטוס לאירופה. אחרים נסעו להודו, לדרום אמריקה, אני העדפתי לטייל באירופה הקלאסית. לאכול באגט בפריז, ללקק גלידה ברומא, שופינג בלונדון. בימים ההם נהגתי לתכנן את האתרים שאבקר בהם באמצעות מדריך שיחור. היום זה נראה כמו היסטוריה שאפשר לחפש הכל בגוגל, אבל אז טסתי עם המדריך במזוודה. אחד האתרים המומלצים שנתקלתי בהם במדריך השיחור של פריז היה בית קברות. אני זוכרת שהרמתי גבה. בית קברות הוא אתר מומלץ לבקר בו? אבל נסעתי ונדהמתי. מעבר לכך שהיו קבורים בו ידוענים רבים, הוא היה פשוט יפיפה ומעורר התפעלות. נזכרתי בזה כשהתחלתי לקרוא את  להחליף את המים של הפרחים. לא תכננתי לקרוא את הספר, אבל קראתי סקירה מדהימה שעשתה לי חשק רב והרגשתי שאני צריכה לקרוא אותו. בדיעבד מסתבר שהוא אחד הספרים הכי יפים שקראתי השנה, ואולי בכלל.

שומרת בית קברות הוא מקצוע שלא שמעתי עליו מעולם, ומאד סיקרן אותי לגלות מה זה אומר, מה עושים בעבודה כזו ואיך מישהו מגיע לעבוד כשומר בית קברות למחייתו. בזמן הקריאה יכולתי ממש לדמיין את ויולט, הדמות הראשית. איך היא נראית, מה היא לובשת, את הסיורים שלה בבית הקברות, איך היא דואגת למצבות, איך היא מתבוננת בטקסי הלוויות. התחברתי לויולט וחיבבתי אותה כבר מהפרק הראשון, ועם התקדמות הסיפור התאהבתי בה לחלוטין.

החיים של ויולט לא היו גן של ורדים. היא ננטשה בלידתה, וגדלה בבתי אומנה. בגיל 17 כשמלצרה בבר, היא פגשה את פיליפ טוסן. פיליפ שמבוגר ממנה בעשור, סחף אותה והם נישאו והביאו לעולם בת אחת, לאונין. הם עבדו כשומרי מחסום, וכשהמחסום נסגר הם התחילו לעבוד כשומרים בבית הקברות והתגוררו בבית הצמוד לו. עד שיום אחד פיליפ נעלם ולא חזר. יום אחד מגיע לבית הקברות צעיר בשם ג'וליאן עם בקשה מוזרה: להניח את כד האפר של אימו על מצבת המאהב שלה. ויולט נסחפת לסיפור המרתק של אימו ומערכת היחסים האסורה שלה, ובמקביל אנחנו לומדים להכיר את חייה של ויולט מהילדות ועד ההווה. 

פסק הדין:
להחליף את המים של הפרחים הוא ספר שדורש סבלנות, מחויבות וריכוז. הוא לא ספר שקוראים בנשימה אחת. אבל הסבלנות משתלמת וכשהספר מתקדם אנחנו מגלים סיפור מרגש, נוגע, אנושי ויוצא דופן. הדמות הראשית היא אחת מהיפות שקראתי זמן רב. הסיפור נע בין זמנים ובין אנשים ויש בו פרטים רבים ולכן צריך לקרוא אותו לאט ולהתענג על כל מילה. יש בו תובנות ומוסר השכל וכשהוא נגמר הצטערתי להיפרד מויולט, ואין לי ספק שתישאר לה פינה חמה בליבי.

⭐⭐⭐⭐⭐