לפני שהיא הכירה אותו

 לפני שהיא הכירה אותו / פיטר סוונסון 

ז'אנר: מתח
336 עמודים
הוצאת דני ספרים
שנת הוצאה בארץ: 2020

לפני כשנתיים קראתי וסקרתי את ספרו של פיטר סוונסון רצח ראוי. הסופרלטיבים והמחמאות שהרעפתי על הספר הזה היו די חריגים, אפילו בשבילי. ספר שגרם לי לחבב את האיש הרע, מציאותי, חובת קריאה, טוויסטים על גבול הגאונות, ואף הכתרתי את סוונסון כמי שמצטרף לרשימת סופרי המתח האהובים עלי. הציפיות שבניתי לעצמי לקראת ספריו הבאים היו גבוהות מאד, ולכן את שני ספריו שיצאו אחרי רצח ראוי חששתי לקרוא כדי לא להתאכזב. הפעם החלטתי ששנתיים הן מספיק זמן להמתין והחלטתי שאת ספרו החדש לפני שהיא הכירה אותו אני חייבת לקרוא. האם היה שווה להמתין שנתיים? האם כל מה שחשבתי על הסופר ברצח ראוי עדיין רלוונטי? התשובה לשאלות הללו היא באופן מפתיע: כן.

הני ולויד הם זוג נשוי ממעמד הביניים. היא אומנית הדפסים והוא עובד בשיווק. הם רכשו לאחרונה בית בשכונת דרטפורד, פרבר שקט של בוסטון. באחת ממסיבות השכונה הם מכירים את מתיו ומירה, זוג חביב ללא ילדים, ממש כמוהם. מסתבר שמתיו ומירה הם שכנים צמודים וגרים ממש בבית לידם. מירה מזמינה את הזוג לארוחת ערב כדי להכיר אותם טוב יותר. הני נראית לה כמו אישה שהיא יכולה להתחבר איתה. ארוחת הערב יוצאת לפועל, ובמהלכה עורכים מירה ומתיו סיור בביתם להני וללויד. הני מקווה גם לקבל רעיונות לעיצוב הבית שלה, כי הבתים תוכננו באופן זהה.

במהלך הסיור הם מגיעים למרתף שמשמש למתיו כחדר עבודה. הני שמה לב לגביע סייף מאולימפיאדת הנוער שנמצא בחדר. לפני כמה שנים שהתגוררו בקיימברידג', נרצח צעיר בשם דסטין מילר, שגר ממש ברחוב שלהם. הרוצח מעולם לא נתפס והמקרה נותר לא מפוענח. דסטין מילר היה בימי התיכון סייף, והשתתף באולימפיאדה הזו. הני חושדת שמדובר באותו הגביע כי בזמנו היא קראה וחקרה על מקרה הרצח לא מעט. לאחר כמה ימים היא מוצאת אמתלה כלשהי לבקר שוב בביתם של הזוג בכדי לבחון האם מדובר באותו הגביע והאם שמו של דסטין מילר מופיע עליו. אבל הגביע – נעלם.

האם למתיו יש קשר לרצח דסטין מילר? איך הגיע לידיו הגביע? למה אף אחד לא מאמין להני שנחשבת לעדה בלתי מהימנה?

פסק הדין:

עכשיו כבר אפשר לומר שפיטר סוונסון הוא גאון מתח. כמה סטייל יש לסופר הזה בעלילות שהוא מפתח ובדמויות שהוא בונה. כבר מזמן לא קראתי ספר שהפתיע אותי כמו לפני שהיא הכירה אותו. מכיוון שאני קוראת הרבה ספרי מתח, יצא לי להיתקל בטוויסט דומה בספר אחר, שלא אציין את שמו כמובן. באותו הספר זיהיתי את הטוויסט די מהר, ולכן חבל לי שפיטר סוונסון לא מעביר שיעורים לכתיבת טוויסטים לסופרים אחרים, כי ככה כותבים ספר מתח. אם את חציו הראשון עוד קראתי בנחת יחסית, את החצי השני קראתי בכמה שעות בודדות. הוא מסוג הספרים שפשוט לא ניתן להניח מהיד עד שלא מגלים מה סופו. אהבתי את הספר מהמילה הראשונה ועד לאחרונה ואסיים בדיוק כמו שסיימתי את סקירתי הקודמת: יש לי סופר מתח אהוב וכבר לא כל כך חדש וקוראים לו פיטר סוונסון.

⭐⭐⭐⭐⭐