התפרקות

התפרקות / קליה ריד

ז'אנר: רומנטי פסיכולוגי

322 עמודים
הוצאת סתיו
שנת הוצאה בארץ: 2020

ספרים שעוסקים בבריאות הנפש הם הספרים הראשונים שארצה לקרוא. נפש האדם היא דבר מרתק והיא אוקיינוס אינסופי. לאחרונה צפיתי בסרטון YouTube מעניין ובו ראיון עם פסיכיאטר שעוסק במחלות נפש. הפסיכיאטר סיפר שלעתים אנשים שסובלים מהזיות נעזרים בבעלי החיים שלהם. אם הכלב או החתול לא הגיבו ונשארו אדישים להזיה, אז לא משנה כמה אמיתית היא נראית – הם ידעו שהיא לא. נזכרתי בסרטון הזה כשקראתי את התפרקות וחשבתי לעצמי שמה שנעמי צריכה לידה זה בעצם חבר על ארבע.

התקציר של הספר נראה כמו שילוב מעניין במיוחד של פסיכולוגיה, מתח ורומנטיקה ולא יכולתי כבר לחכות ולקרוא את הספר, אבל איכשהו הוא הגיע אלי בזמן עמוס במיוחד וחיכה בסבלנות לתורו. הגעתי עם ציפיות גבוהות לאחר שקראתי את כל הסקירות והביקורות הטובות שקיבל, ואנשים שמכירים אותי ואת הטעם שלי בספרים היו בטוחים שאתעלף ממנו. לא התפרקתי. ובסקירה הזו אנסה להסביר מדוע.

הגיבורה שלנו, נעמי, מאושפזת בכפייה בבית החולים לבריאות הנפש פיירפקס. אנחנו לא יודעים מדוע היא אושפזה, וגם היא לא. כל מה שנעמי יודעת זה שמשהו רע קרה לחברתה הטובה ביותר, לנה, ושהיא חייבת להשתחרר כמה שיותר מהר בכדי להציל אותה. נקודת המפנה בספר היא הפסיכיאטרית החדשה שלה, דר' ז'נבייב, שמתחילה לטפל בנעמי אחרי שהפסיכיאטר המטפל הקודם שלה לא הגיע לתוצאות משביעות רצון. 

עם כל יום שעובר נראה כי הפסיכיאטרית החדשה שלה הולכת בכיוון הנכון. נעמי מתחילה להיזכר מה קרה בעבר הקרוב והרחוק שלה, ומהו בעצם הדבר שהביא אותה לבית החולים. לאורך הספר אנחנו לומדים להכיר שני גברים משמעותיים בחייה: לוקלן, חבר הילדות שלה שהפך לבן זוג ואותו היא מכירה מגיל 10, ומקס, איש עסקים מצליח שאותו הכירה לאחרונה באירוע חברתי, אליו הלכה ביחד עם חברתה לנה.

פסק הדין:

התפרקות הוא אחד מאותם ספרים שבהם כל מילה נוספת על העלילה תהיה מיותרת אבל כן אפשר לומר שיש בו נושאים אפלים ומאד מאד חשובים. העניין הוא שהוא מבוסס על טוויסט. אם לא מגלים את הטוויסט, או שמגלים אותו יחסית מאוחר אז אני מבינה איך הספר הזה יהיה וואו. הרעיון שעומד מאחוריו הוא מעולה וגם מקורי. לי לפחות לא יצא לקרוא משהו דומה. אני גיליתי את הטוויסט בשלב מוקדם מאד, בסביבות 20 אחוז של הספר, ואז לצערי, העניין שלי בו ירד. כספר מתח - הוא כבר לא היה מותח, כספר פסיכולוגי – הוא לא היה מספיק עמוק בעיני, וכספר רומנטי – לא הצלחתי להתחבר לרומנים שנכתבו בספר. הדמויות של הגברים לא היו מספיק עגולות והרומן לא היה מושך והרגיש כמו רקע בלבד. אם כי חיבבתי את דמותו של לוקלן. בשורה התחתונה, מדובר בספר עם המון המון פוטנציאל שלצערי לא התממש, ולדעתי הסופרת הייתה צריכה להסוות את הטוויסט ולא לפזר כל כך הרבה רמזים לאורך הקריאה. ישנו טוויסט נוסף שלא הצלחתי להבין מדוע הוא בכלל נכתב, ואיך הוא מסתדר עם מחלת הנפש של הגיבורה. זה לא ספר רע, אבל הוא לא היה מספק עבורי, ממליצה לקרוא ולשפוט בעצמכם.

⭐⭐⭐