נערת יום הולדת

נערת יום הולדת / פנלופה דאגלס

ז'אנר: רומנטי

456 עמודים

הוצאת א(ה)בות

שנת הוצאה בארץ: 2019

לפני שנה, כשיצא לאור נערת יום הולדת, הוא קיבל המון באז. עד אז מעולם לא קראתי ספר טאבו, ולא הייתי בטוחה שאני מוכנה אליו. אז חיכיתי וחיכיתי ושנה חלפה לה, אבל אף פעם לא שכחתי את הספר הזה, והייתה לי הרגשה חזקה שאני צריכה לקרוא אותו. אם יצא משהו טוב מהקורונה, זה שהיה לי המון זמן לעשות סדר בספריה הדיגיטלית שלי, ופתאום נתקלתי בו, וידעתי מיד שזה הזמן הנכון בשבילו. הגעתי אליו אחרי שנטשתי ברצף ארבעה ספרים, וחיפשתי את האחד בשבילי. כבר מהמילה הראשונה נשביתי בקסמו ומרגע שהתחלתי אותו פשוט לא עצרתי לנשום.

הפגישה הראשונה בין ג'ורדן ופייק, הדמויות הראשיות, היא בקולנוע. כמה שהתגעגעתי לקולנוע! לחושך, לריח הפופקורן, למושבים הגדולים ולמסך הענק. הטלוויזיה שלי אמנם חתיכה, אבל לא דומה כלל לחוויית הצפייה שאני מקבלת בקולנוע. קורונה תלכי כבר. בכל אופן בחזרה לספר.

גיבורת הספר היא ג'ורדן האדלי, ולשבת ליד אדם זר באולם קולנוע חשוך אינה הדרך שבה היא ציפתה לבלות את יום הולדתה ה-19, אבל להפתעתה היא לא הפסיקה לחייך, ובסופו של דבר חברתו של הזר הייתה בדיוק מה שהיא צריכה. כשהקרדיטים של סוף הסרט מתחילים לרוץ והאורות נדלקים, היא קצת מצטערת שיש לה חבר, היא מרגישה שאותן השעות שבילתה עם הזר החתיך יכולות היו להיות התחלה של משהו חדש. עד שנחשפת זהותו של הזר, ובמקום להיפרד ממנו, היא מוצאת את עצמה עוברת לגור בביתו כבר למחרת.

הזר המסתורי הוא פייק לוסון. פייק בן ה-38 בילה את שני העשורים האחרונים של חייו בבניית עסק משלו ובטיפול בבנו, בזמן שהוא שם את חייו האישיים על Hold אחד גדול. עכשיו בסוף שנות השלושים לחייו, כל החלומות שהיו לו להתאהב ולבנות משפחה מרגישים כמו חלום רחוק שלא יתגשם לעולם. עד שהוא פוגש את ג'ורדן. אבל ג'ורדן מחוץ לתחום. היא רק בת 19 וגילו כפול מגילה, ואפילו גרוע מזה: היא בת הזוג של בנו קול – האדם היחיד שלפגוע בו יהרוס את פייק.

פייק וג'ורדן נכנסו לי מיד מתחת לעור. ג'ורדן המתוקה היא ילדה טובת-לב, יפה, חכמה, צנועה, שנאלצה להתבגר מוקדם הרבה יותר מדי. אמנם היא רק בת 19 אבל בוגרת בהרבה משנותיה, ולאורך חייה אנשים לא התייחסו אליה כמו שהגיע לה. המונולוגים שלה נכנסו לי ללב ורציתי לחבק אותה. פייק הקריב כל כך הרבה אחרי שהפך לאבא בגיל כל כך צעיר. יש בו המון כאב, ומאבק פנימי תמידי. לאורך הספר הוא לא הפסיק להילחם בעצמו ובכמיהה שלו לג'ורדן, שיכולתי רק להעריך את הלבטים שלו והמשכתי לעודד אותו מהצד. לשניהם הגיע כל כך הרבה יותר טוב ממה שקיבלו מאחרים לאורך חייהם. הפרש הגילאים ביניהם לא הורגש בכלל, ונראה שהם נפגשים בדיוק באמצע, ושנועדו האחד לשני. בדרך כלל בספרים כאלה הסוף צפוי, אבל פנלופה דאגלס היא לא צפויה, וגם לא ממש איכפת לה מה אמור להיות. האם בסופו של דבר פייק וג׳ורדן מצאו את דרכם האחד לשני?

פסק הדין:

במהלך הקריאה כל הטאבו של הספר הזה מתחיל לדעוך ולהישבר לרסיסים לנגד עינינו, וכל מה שאנחנו רואים הם שני חברים שמתאהבים זה בזה לאט, והיופי היה מסנוור. הצלחתי להרגיש את ההתאהבות שלהם, צפיתי במאבק שלהם נגד ליבם, וחשתי סיפוק אדיר מהדרך שעברו במהלך העלילה. אהבתי את הריבים ואת העקיצות ההדדיות, אהבתי שג'ורדן לא הפכה למרירה והמשיכה להאמין למרות מה שעברה, ואהבתי את האהבה של פייק לקול. אהבתי את הספר הזה כמו משוגעת.

⭐⭐⭐⭐⭐