הציפורים

הציפורים / טאריי וסוס

ז'אנר: דרמה

226 עמודים

הוצאת הקיבוץ המאוחד

שנת הוצאה בארץ: 2019

כמו אדוות הגלים על פני המים השקטים, כמו שירה צלולה של ציפור בשעות הבוקר המוקדמות, כמו הזריחה שעולה בהדרגה מאחורי ההרים, בדיוק כך הרגשתי במהלך הקריאה של הציפורים. הכתיבה של טאריי וסוס היא עדינה, פיוטית ומרגיעה, ולמרות היותה איטית מאד הספר נקרא בשטף. טאריי וסוס הוא סופר נורווגי, ונחשב לאחד מגדולי הסופרים הנורדיים. הספר נכתב במקור בשנת 1957.

עד היום יצא לי לקרוא לא מעט ספרי מתח סקנדינביים, אך מעולם לא ספר בסגנון הזה. הוא הזכיר לי מדוע אני חובבת עיצוב סקנדינבי, ואת האמרה: Less is More. בדיוק כמו עיצוב הפנים, גם הציפורים נכתב בקווים פשוטים, נקיים ומינימליסטים, ויש בו את אותה אווירה חורפית וקודרת שמאפיינת את סקנדינביה, למרות שהספר מתרחש ברובו בימי הקיץ.

המינימליזם מתבטא לא רק בכתיבה אלא גם בתוכן ובעלילה. בספר יש שתי דמויות מובילות, ומעט מאד דמויות משניות. הדמות המובילה את העלילה הוא מתיס, גבר בן 37 שמכונה "הגולם". מתיס הוא גיבור ספרותי מיוחד, ואחד מהבלתי נשכחים שיצא לי לקרוא. יש לו עולם פנימי עשיר ודמיון מפותח, ולמרות שהוא לא נחשב "מהחזקים ומהחכמים" – כפי שהוא עצמו מכנה זאת, יש לו אינטליגנציה רגשית גבוהה ואינטואיציה מצוינת. בספר הוא מוגדר כרפה-שכל, מונח שאיני מחבבת, ולמעשה לא הייתי רוצה לתייג את מתיס. אני מניחה שבשנת 1957 לא התבצעו אבחונים כמו בימינו, שהיו יכולים להקל על מתיס את החיים במובנים רבים. גורלו של מתיס נקבע למעשה בגלל התקופה שבה נולד וחי.

הספר מתחיל באביב ומסתיים בסתיו. מתיס מתגורר עם אחותו הֵגֶה, שמבוגרת ממנו בשלוש שנים, בבקתה מבודדת ליד האגם. הֵגֶה היא זו שמפרנסת את שניהם והיא עושה זאת באמצעות סריגת סוודרים. גם מתיס רוצה מאד לעזור בפרנסת הבית, והרצון הזה מוביל את הסיפור כולו. מתיס הוא כמו ילד שכלוא בגוף של גבר. הוא מודע לכך ומתוסכל לא אחת מחוסר ההצלחה שלו במציאת עבודה. טאריי וסוס מצליח להעביר היטב לקורא את התסכול המתמשך של מתיס. הקורא רואה את העולם כפי שמתיס רואה אותו. מתיס הצליח לגרום לי לחייך ולהזיל דמעה בעת ובעונה אחת.

הציפורים עוסק בקונפליקטים שבין האדם לטבע, בקונפליקטים בין אדם לאדם, ובמערכת היחסים המורכבת בין אח ואחות.

פסק הדין: 
הציפורים הוא דיוקן מרגש על חייהם של אנשים פשוטים. הוא מלא בתיאורים מדויקים של איתני הטבע, חוסר אונים, ייאוש, אך גם תקווה ושמחה. הכתיבה אמנם איטית אך לרגע לא הרגשתי תחושת שעמום, בדיוק ההפך, הסתקרנתי לאיזה כיוון ייקח הסופר את הדמויות שלו. במיוחד את מתיס - שבו התאהבתי. הספר הוא קריאה בלתי נשכחת בעיקר בגלל דמותו של מתיס, אך גם בגלל הכתיבה הנקייה והלא מתיימרת, שחפה ממניירות מיותרות, ומתמקדת באיכות ולא בכמות. הציפורים הוא ספר שיישאר איתי עוד הרבה זמן.

וחצי כוכבים ⭐⭐⭐⭐