לו הייתי את

לו הייתי את / ליסה רנה ג'ונס

ז'אנר: רומן מתח אירוטי

374 עמודים

הוצאת א(ה)בות

שנת הוצאה בארץ: 2019

על הספר לו הייתי את שמעתי לפני זמן רב. כתבו עליו שהוא שילוב של 50 גוונים של אפור ואינסטינקט בסיסי. כתבו שהוא שורף כמו אש. ואני, כידוע, אוהבת להישרף. אז ממש שמחתי כשיצא התרגום של הוצאת א(ה)בות, והתחלתי לקרוא בספר כבר ביום שהוא הגיע לידי. הספר הוא הראשון בטרילוגיית היומנים האבודים, הוא חצי רומנטי וחצי מסתורי, ונכתב בגוף ראשון ובזמן הווה.

גיבורת הספר היא שרה מקמילן. שרה היא מורה בתיכון, אבל התשוקה האמיתית שלה היא אמנות. הידע שלה בתחום האמנות הוא אינסופי, אבל שרה נאלצת לוותר על החלום שלה כי היא חוששת שלא תוכל להתפרנס ממנו.

אלה פרגוסון היא השכנה הצעירה של שרה. הן חברות טובות, ואלה היא כמו האחות הקטנה שמעולם לא הייתה לשרה. אלה נוהגת לקנות במכירות פומביות יחידות אחסון. היחידות הללו כוללות חפצים של אנשים, שזנחו אותם מאחור ולא חזרו לקחת אותם. ערב אחד שוכחת אלה בדירתה של שרה יומן. שרה לא מצליחה להתאפק וקוראת ביומן כשהיא בטוחה שהיומן שייך לאלה. כשאלה חוזרת לקחת אותו, היא מספרת לשרה שהיומן שייך לבחורה בשם רבקה מייסון, והיא מצאה אותו ביחידת האחסון שקנתה.

רבקה שופכת את נשמתה ביומן, וחושפת את מחשבותיה ואת הרומן הלוהט שלה עם גבר דומיננטי וחולה שליטה. הסיפור של רבקה ממכר, ושרה לא מצליחה להפסיק ולקרוא ביומן. היא מחליטה לנסות לאתר אותה בכדי להחזיר לה את היומן. כששרה מנסה להתחקות אחרי עקבותיה, היא מוצאת את עצמה מהר מאד נכנסת לנעליה.

רבקה עבדה בגלריית אמנות מפורסמת בסן פרנסיסקו בתור מנהלת שיווק, וכששרה מבקרת בגלריה היא פוגשת את מארק קומפטון – הבעלים. מארק נדהם מהידע של שרה באמנות ומחליט לשכור אותה לעבודה בו במקום, ובדיוק למשרה של רבקה - שנותרה פנויה מאז שהיא נעלמה. שרה קופצת על ההזדמנות, אבל ככל שהיא מגלה יותר כך היא מבינה שמסתתרת כאן תעלומה אפלה יותר ממה שחשבה. היא מוצאת את עצמה נשאבת לעולם של יחסי כוחות ושליטה.

בגלריה פוגשת שרה את כריס מריט, אמן צעיר ומוכשר שיצירותיו מוצגות בגלריה. כריס הוא אפל, כריס הוא גולמי, כריס הוא מורד שלא משחק לפי הכללים. שרה מחליקה יותר ויותר עמוק לעולם של רבקה, וחייה מתחילים להסתבך. האם תוכל שרה להתמודד עם העולם המסוכן והמסובך של רבקה? מה קרה לרבקה? מהו הסוד שמסתיר כריס? ומהו הסוד שמסתירה שרה על עברה?

פסק הדין:

הספר הזה חם! הספר הזה חורך! ההשוואה של הספר לחמישים גוונים מובנת לי, אך בעיני הספר טוב ממנו כי הכתיבה של הסופרת בשלה יותר, והיא שואבת את הקורא בדיוק כמו ששרה נשאבה לחייה של רבקה. הגיבורה קיבלה לעתים החלטות שגרמו לי להרים גבה, אבל ככל שלמדתי להכיר אותה כך הבנתי אותה יותר. אהבתי מאד את דמותו של כריס, היה בו משהו פגום במובן החיובי של המילה. אני אוהבת גיבורים פגומים – כזו אני. הסופרת גרמה לי לנחש ולתהות, אך בסופו של הספר מצאתי את עצמי כתלויה על צוק שמתחתי תהום ענקית. אני חייבת לדעת מה קורה בהמשך! יש לי תחושה שהספר הראשון בטרילוגיה הוא רק ההתחלה, והסופרת רק חיממה מנועים. נראה שהשיא עוד לפנינו ואני כבר לא יכולה לחכות.

⭐⭐⭐⭐