אבקועים

אבקועים / שירז אפיק

ז'אנר: דרמה

193 עמודים

פרדס הוצאה לאור

שנת הוצאה: 2019

לפני כשנתיים נתקלתי במקרה בספרה של שירז אפיק בשורות טובות. כל כך אהבתי את הספר, שתייקתי לי את שמה של הסופרת בראשי וחיכיתי לספרים נוספים שלה. כשראיתי שעומד לצאת לאור ספר חדש, שמחתי וציפיתי לו, אך כבר מהכותרת הבנתי שהוא עוסק במה שאני פוחדת ממנו יותר מכל: נחשים. תמיד פחדתי מנחשים. לא רק הפחד הברור מסכנת ההכשה, אלא שפשוט לא יכולתי להסתכל עליהם. נמנעתי מצפייה בתכניות טבע שעסקו בנחשים, ואפילו הדבקתי מדבקות על התמונות שלהם בספרים, כדי שלא אתקל בהם בטעות. כשחיפשתי ברשת – גיליתי שפחד מנחשים ברמה שלי נקרא אופידיופוביה, וזוהי הפוביה הנפוצה ביותר בעולם. כשליש מבני האדם סובלים ממנה.

'אל תהיי ילדה קטנה'. 'את אוהבת את כתיבתה של הסופרת, אז תתגברי על הפחד'. אלה הן רק חלק מהמנטרות שטפטפתי לעצמי. אז החלטתי לקרוא. ואני כל כך שמחה שקראתי כי הספר פשוט נפלא והקריאה בו היא הנאה צרופה. הסיפור כל כך ישראלי, כל כך שלנו, הרגשתי חלק מהסיפור והזדהיתי כל כך עם בועז – הדמות הראשית בספר. אז מה המשותף ביני ובין אדם שמעריץ נחשים עד כדי כך שגם הפך את זה למקצוע?

אבקועים מספר את סיפורו של בועז קרמר, המכונה ג'ומעה, החל מילדותו בשנות ה-80 ועד להווה של שנת 2017. אנחנו פוגשים את בועז לראשונה כשהוא בן שלוש עשרה. נער מתבגר שמתגורר במושב בשפלה, יחד עם אמו מלכה. מלכה היא אם חד הורית שגידלה את בועז בגפה. זהותו של אביו של בועז אינה ידועה לו. כמו כל בני השלוש עשרה, בועז לא מחבב במיוחד את בית הספר, והוא מעדיף לשוטט בשדות ליד ביתו, שם מתחילה חיבתו לזוחלים על הגחון. כשבועז גדל הוא מתחיל לעבוד בחנות לחיות, שם הוא קושר קשר מיוחד עם בעל החנות, שמצדו מלמד אותו את כל מה שהוא יודע על נחשים. במקביל הוא חווה אהבה ראשונה וסוערת.

כשבועז מתבגר הוא הופך ללוכד מקצועי. במהלך הקריאה כיניתי אותו ביני לבין עצמי: לוכד הנחשים והנשים. לא יודעת מה היה בבועז שגרם לי להיקשר אליו. אני מניחה שקצת קינאתי בו שהוא מצא את התשוקה שלו בגיל כל כך צעיר ודבק בה. הערצתי את מלכה, אמו של בועז, שהיא אישה חזקה ודמות נהדרת. ובכלל, הספר כולל דמויות בלתי נשכחות, שלא אפרט עליהן כי מתחשק לי שתקראו בעצמכם ותחוו אותן ללא ידע מקדים. עם התקדמות הסיפור פשוט לא הצלחתי להניח את הספר מידי, והייתי מרותקת לחייו של בועז ושל האנשים סביבו. אהבתי מאד את סופו הנוגע ללב של הספר, שכל כך התאים לו.

פסק הדין:

לשירז אפיק יש יכולת מופלאה להפיח חיים בדמות ספרותית, וכל זה בספר של פחות מ-200 עמודים. ההוכחה שעם כתיבה מדויקת לא צריך עמודים רבים בכדי ליצור עלילה מרתקת וסוחפת. מדובר ביצירה קטנה ושלמה שכוללת אפילו פס-קול משובח. למרות אורכו, הספר עוסק בנושאים רבים מלבד נחשים: ילדות, התבגרות, אהבה, מערכות יחסים, המחסור בדמות אב, אם דומיננטית, והערצה לבעל חיים שרוב האנשים אוהבים לשנוא. אהבתי מאד את הישראליות שנוטפת מדפי הספר, והזדהיתי עם ילדותו ונערותו של בועז. יש לי חיבה מיוחדת לסופרים שיודעים לכתוב דמויות מהמין הנגדי בגוף ראשון, ונראה כי שירז אפיק נכנסה למוחו של גבר באופן מושלם. במהלך הספר צחקתי, הזלתי דמעה, ובעיקר הכרתי את בועז. דמות שקשה לי לשכוח.

אז למה בסופו של דבר החלטתי לקרוא את הספר הייחודי הזה?

ולמה (אם הבנתי נכון) בחרה הסופרת לכתוב אותו?

"אני פוחדת פחד מוות מנחשים."

"אז למה..."

"כי הפרויקט שלי לא יהיה נכון עם אף חיה אחרת."

תעשו לעצמכם טובה ותקראו את הספר הזה.

⭐⭐⭐⭐⭐