קרוב לבית

קרוב לבית / קארה האנטר

ז'אנר: מתח

327 עמודים

הוצאת ידיעות ספרים

שנת הוצאה בארץ: 2019

בעולם ספרות המתח יש מספר עצום של סדרות בלשים מצליחות, ואני מאמינה שהסדרה של הבלש אדם פולי תתמקם גבוה ברשימה. הספר הראשון בסדרה, קרוב לבית, הוא ללא ספק התחלה מבטיחה, ויש בו את כל היסודות להפוך לסדרת בילוש נהדרת. בראש ובראשונה בזכות הבלש המספר אדם פולי. אדם הוא מורכב, אדם הוא מעניין, אדם הוא מהורהר. אדם מבחין גם בפרט הקטן ביותר שחומק מעיניו של כל אדם ממוצע. בנוסף, הסופרת בחרה לעבות את הסיפור עם צוות משטרתי מצוין שהוסיף עומק וגוון לעלילה, ולא מעט דמויות שאפשר לחבב ולהזדהות איתן.

"כדאי להגיד את זה מיד, עוד לפני שמתחילים. כשמדובר בילד או ילדה, בתשעים אחוז מהמקרים האשם הוא מישהו מהמעגל הקרוב. גם אם נראים נסערים הם יודעים מי עשה את זה. אולי לא במודע, אבל הם יודעים."

דייזי מייסון בת ה-8 נעלמה במהלך מסיבת ברביקיו מחצר בית הוריה. היו המוני אורחים במסיבה: הורים, שכנים, חברים מבית הספר - אבל אף אחד מהם לא ראה דבר. את התיק ההעלמות מקבל צוות החקירה של אדם פולי. אם יש משהו ששוטרים שונאים יותר מכל דבר אחר, אלה המקרים שבהם מעורבים ילדים. אדם והצוות שלו יהפכו כל אבן על מנת למצוא את דייזי הקטנה, שנראתה לאחרונה כשהיא שמחה ורוקדת במסיבה ולבושה בתחפושת של פרח החיננית – בדיוק כמו שמה.

באופן טבעי החשד נופל קודם כל על בני משפחתה, ומהחקירות היומיומיות שלהם עולה כי איך לומר? - הם לא ממש משפחה נורמלית ומתפקדת. האם שרון והאב ברי – לכל אחד מהם יש סודות גדולים שהם מעדיפים להסתיר, ואילו ליאו בן ה-10, אחיה של דייזי, לא שש לחלוק את מה שהוא יודע עם המשטרה – והוא בבירור יודע משהו.

כפי שקורה לא מעט בימינו, החקירה מתנהלת גם ברשתות החברתיות, והציבור דן ושופט בעצמו. האשמות והשמצות כלפי שרון וברי לא פוסקות, והדבר מוביל לאלימות כלפי המשפחה. באמצעות פלאשבקים מהעבר אנחנו מקבלים בהדרגה את התמונה המלאה והמורכבת על משפחת מייסון, שהולכת ונחשפת ככל שהסיפור מתקדם, וגם את מה שהוביל להיעלמותה של דייזי.

לאורך העלילה הקורא לא מפסיק לשאול שאלות: איפה דייזי? מה קרה לה? האם היא ברחה? האם היא נחטפה? מי חטף אותה? האם היא נרצחה? והסופרת לא מרחמת ומותחת אותנו עם השאלות הללו ממש עד סופו של הספר. אני מודה שמעולם לא שיניתי את דעתי כל כך הרבה פעמים לגבי זהות האיש הרע. ובסופו של דבר – כמובן שטעיתי.

פסק הדין:

לקארה האנטר יש יכולת מופלאה לאפשר לקורא לחוות את הסיפור ביחד עם הדמויות, והרגשתי שאני ממש חלק מצוות החקירה, עברתי ביחד איתם את כל הגילויים, ואת כל השקרים שנחשפו. קו העלילה היה מרתק, הדמויות היו עגולות, ולא יכולתי להוריד את העיניים מהספר. מה שהכי אהבתי בו הוא את משחק הניחושים הבלתי פוסק שלי ממש עד סופו. אני חייבת להודות שפחות התחברתי לדרך שאיתה בחרה הסופרת לסיים את הספר, אבל זה לגמרי עניין של טעם אישי שלי, ולא פגם אפילו במעט בהנאה שלי. מדובר בספר ראשון מסדרה אך הוא מסתיים בסוף סגור והספר הבא עוסק במקרה חקירה אחר, כך שהספר יכול להיקרא כספר בודד. ללא ספק מדובר בסדרה מבריקה ואני כבר מצפה לספר הבא.

⭐⭐⭐⭐⭐