הציפור הצהובה שרה / ג"ניפר רוזנר

 הציפור הצהובה שרה / ג'ניפר רוזנר

אריה ניר הוצאה לאור

318 עמודים

תרגום: שי סנדיק

שנת הוצאה בארץ: 2022

לפני כשנתיים, כשיצא לאור הספר הזה, היה לי מנוי לשמיעת ספרי אודיו. האפליקציה הציעה לי את הספר ומשהו בכריכה ובתקציר משך אותי, אבל לא יצא לי להאזין לו. אחרי שנתיים ראיתי שאריה ניר מתרגמים אותו ושמחתי מאד, אבל לא תיארתי לעצמי כמה הוא יהיה דומה לסיפור המשפחתי שלי. במשפחה שלנו תמיד היה ידוע שדודה שלי, אחותו הבכורה של אבי, לא גדלה בארץ. בתחילה הייתי צעירה מכדי להבין, אך שבגרתי סיפרה לי אמי את סיפורה. סבתי ילדה אותה בגיל 18 כשהיא לא נשואה (חרפה בשנים האלה). זהותו של אביה אינה ידועה אך הוא לא היה בתמונה. באותן שנים נוראיות של מלחמת העולם השנייה, החליטה סבתי החלטה גורלית: היא תיפרד מהתינוקת שלה באופן זמני, והתינוקת תגדל במנזר כילדה נוצרייה. זאת במטרה להציל אותה מגורל שיכול להוביל למותה. בלב שבור היא נפרדה ממנה ולשמחתי שתיהן ניצלו כל אחת בדרכה. שנים אחר כך עלתה דודתי לישראל והתאחדה עם משפחתה כיהודייה.

פולין של שנת 1941. אמצע מלחמת העולם השנייה. אימא ובת. רוזה ומרים בת ה-5 וחצי הן הניצולות היחידות מבני משפחתן. רוזה מוצאת מקום מסתור באסם של מכר נוצרי, הנריק, שהיה לקוח קבוע במאפייה של אמה. החיים באסם, אם אפשר לקרוא להם כך, אינם חיים. רוזה מבטיחה להנריק ולקריסטינה אשתו שמדובר במחבוא זמני, אבל זמני הופך לקבוע. באותו הזמן כשמתחבאים חייבים להיות בשקט, וכך מספרת רוזה למרים סיפור על ילדה עם גן קסום וציפור צהובה. מרים מתאהבת בסיפור וממשיכה לדמיין את אותה ציפור, בזמן שאמה משתיקה אותה בלי הרף. רק שהגרמנים לא ישמעו.

רוזה מלמדת את מרים כתיבה וחשבון, אבל מה שמרים באמת רוצה ללמוד זה מוזיקה. מרים מתגלה כעילוי מוזיקלי, מה שהגיוני לאור העובדה שאביה היה כנר ואימה ניגנה בצ'לו. קריסטינה מרחמת על הילדה הקטנה שנאלצת להיות בשקט באסם ולישון בתוך חציר, ודואגת לה לאוכל. יום אחד היא מציעה לרוזה הצעה: אחותה תדאג שמרים תעבור למנזר, שם תעמיד פנים שהיא נוצרייה כדי לצאת מכלל סכנה. תוכל ללמוד עם בנות אחרות והנזירות יגנו עליה. מה תעשה רוזה? האם תוכל לוותר על בתה גם אם זה זמני? מה ההחלטה הטובה ביותר לאמא במצב כזה?

פסק הדין:

"הציפור הצהובה שרה" הוא ספר מרגש, עוצמתי, מלא כוח. זה סיפור על הישרדות כנגד כל הסיכויים, אור מול חושך, טוב מול רוע טהור. במהלך הקריאה חשבתי על סבתי המסכנה שנאלצה להיפרד מהתינוקת שלה, בלי לדעת אם זו באמת ההחלטה הנכונה, וכמובן הדמיון המצמרר שלי לרוזה כאם חד הורית לילדה בת חמש וחצי - בדיוק גילה של זואי. אני לא רוצה לחשוב מה היה אם, ואיך אני הייתי נוהגת אם הייתי בנעליה של רוזה, רק אומר שדעתי השתנתה מספר פעמים תוך כדי קריאה, וזוהי מהותו של ספר טוב. כזה שמעורר רגשות ודילמות אצל הקורא. קראתי את הספר בשקיקה וכשהוא הסתיים הרגשתי שהייתי שמחה לקבל מהסופרת עוד פרק נוסף, כי רציתי עוד מהדמויות וממה שעבר עליהן. כמי שלא קוראת הרבה ספרים על תקופת מלחמת העולם משום שהם מעציבים אותי, הספר הזה דווקא העצים אותי וכשסיימתי ידעתי שקראתי ספר מיוחד. אל תפספסו גם את דבר הסופרת בסופו.

⭐⭐⭐⭐ וחצי כוכבים