לרשת את אידית

 לרשת את אידית / זואי פישמן

ז'אנר: דרמה

272 עמודים

הוצאת ידיעות ספרים

שנת הוצאה בארץ: 2020

כמה פעמים חשבתם לעצמכם: הלוואי והיה לי דוד עשיר, נטול ילדים, שהיה מוריש לי סכום כסף נכבד, או בית חוף יפה במקום אקזוטי? אני חולמת הרבה חלומות אבל בפועל אני סתם אם חד-הורית מראשון לציון שנוהגת ברכב מיני ועובדת במשרה מלאה 😊 לחלום תמיד אפשר. לרשת של אידית מספר סיפור שהוא חלום של כולנו, והיה כייף ומענג לקרוא בו. לפעמים אני זקוקה לספרים כאלה, הם כמו אוויר צח ומרענן לנשימה אחרי שהתרגלתי לנשום אוויר מעופש.

לספר יש שתי גיבורות. הראשונה היא מגי. מגי היא אישה צעירה בסוף שנות השלושים שלה, אם חד-הורית ללוסי בת השנתיים וחצי. מגי ולוסי מתגוררות בדירה פצפונת בניו יורק, ומגי עובדת בניקוי בתים לפרנסתה, או בלשון העם: מנקה. עוד לפני שלוסי באה לעולם, הכירה מגי את לייזה באחד הבתים שבהם נהגה לנקות. לייזה הייתה סופרת מצליחה ומפורסמת והשתיים הפכו לחברות. עם השנים הקשר ביניהן נותק וכל אחת המשיכה בחייה. עד שיום אחד מקבלת מגי שיחת טלפון מפתיעה. על הקו: עורך הדין של לייזה. מסתבר שלייזה מתה והורישה למגי את הבית שלה בסג הרבור. סג הרבור היא עיירת חוף, עיר מקלט שלו וירוק לניו יורקרים אמידים ולתיירים שזקוקים לפסק זמן מהעיר הגדולה. בקיץ היא מלאה, ובחורף - ריקה.

לכאורה חלומה של מגי שנאבקת לפרנס את לוסי התגשם. בית משלה להתגורר בו ללא הוצאות? אבל הבית מגיע עם תג מחיר. והמחיר הוא אידית, אמה בת ה-82 של לייזה והגיבורה השנייה של הספר. אידית כבר התגוררה בבית, וללייזה לא הייתה כוונה לסלק אותה משם. כעת אמורות מגי ואידית, שאין ביניהן שום דבר במשותף חוץ מלייזה, להתגורר ביחד. מגי מחליטה לקבל את ההצעה ועכשיו עליהן ללמוד לחיות ביחד. שבתמונה נמצאת גם פעוטה עקשנית ושובת לב הדברים לא הולכים להיות פשוטים, במיוחד שגם אידית מאד לא מרוצה מהסידור החדש. עם הזמן מגלות מגי ואידית שיש ביניהן הרבה יותר דמיון ממה שחשבו מלכתחילה.

פסק הדין

לרשת את אידית הוא ספר נפלא, קליל ומרומם מצב רוח. הוא עוסק בנושאים לא פשוטים כמו אלצהיימר, בריאות הנפש ומוות בטרם עת, ובקלות היה יכול להיות ספר מדכא אבל הסופרת המוכשרת הזו הפכה את כל הנושאים הללו לממתק טעים במיוחד. אהבתי מאד את הדמויות של אידית ומגי, שמספרות את הסיפור לסירוגין בגוף שלישי. מדובר בשתי נשים חזקות, אמיצות ובעלות עבר מעניין. נהניתי מאד מדמותה של לוסי הפעוטה, שהייתה אתנחתא משעשעת וגם מדמותה של אסתר - חברתה הטובה של אידית. כשהספר הגיע לסיומו קצת הצטערתי שאני לא יכולה להמשיך לקרוא על קורותיהן של הבנות, והצטערתי שהמסע המשותף שלי איתן הגיע לסיומו.

⭐⭐⭐⭐ וחצי כוכבים