העלמה והלילה

העלמה והלילה/ גיום מוסו 

ז'אנר: מתח

272 עמודים

הוצאת כנרת זמורה-דביר 

שנת הוצאה בארץ: 2020 

      

ספר חדש לאחד מהסופרים האהובים עלי, גיום מוסו, שיצא לאור בצרפת רק לפני שנתיים באביב 2018. אחרי אכזבה קלה מספרו האחרון, החלטתי לקרוא את הספר הזה נקייה מציפיות, מה שהיה לא קל עבורי, כי השם גיום מוסו לבדו מעורר תקווה. הספר היה להיט גדול בצרפת, ואחרי שנטשתי ספר מתח אחר, הגעתי אליו עם גישה חיובית והרגשה טובה. עלילתו של הספר מתרחשת ב-2017 עם פלאשבקים רבים לשנת 1992. על פניו בספר הזה יש את כל מה שאני אוהבת לקרוא: שילוב של עבר והווה, תפאורה אקזוטית של דרום צרפת, תלמידי פנימייה, וסודות מן העבר. 

גיבור הספר הוא תומא דגלה, סופר צרפתי מצליח בתחילת שנות ה-40 לחייו שמתגורר בניו יורק. הסיפור מתחיל כשתומא מגיע לעיר ילדותו בדרום צרפת, אנטיב, בכדי להשתתף בפגישת המחזור של בית ספרו. בשנות לימודיו בבית הספר, תומא היה מאוהב עד כלות הנשימה בוינקה רוקוול - הנערה הכי יפה בבית הספר. האהבה הזאת, למרבה הצער, הייתה חד צדדית, והשניים היו אמנם מיודדים אבל וינקה מעולם לא החזירה לתומא אהבה. בשנתם האחרונה בתיכון, בדצמבר 1992 נעלמה וינקה מעל פני האדמה. היא נראתה לאחרונה יוצאת מבית הספר ברכב, משם נראתה ברכבת בדרכה לפריז, ולאחר מכן בבית מלון בפריז, שבו התאכסנה. לאחר מכן נעלמו עקבותיה. יחד איתה נעלם אחד המורים בבית הספר, והשמועות טוענות שהיה ביניהם רומן סודי.  

כשתומא מגיע לפגישת המחזור, הוא פוגש את מקסים ואת פאני - חבריו הטובים מימי התיכון, ונראה שיש לא מעט סודות שרוחשים מתחת לפני השטח. מקסים הוא כיום פוליטיקאי בעלייה, ופאני רופאה ומנתחת, לכל אחד מהם יש מה להפסיד וכל אחד מהם מסתיר סודות משלו. אנחנו מלווים את תומא לאורך העלילה כשכל מה שהוסתר ממנו במהלך השנים נחשף לאט לאט. האם הוא יגלה מה עלה בגורלה של וינקה, הנערה שאותה מעולם לא הצליח באמת לשכוח? 

פסק הדין: 

לעלילת הספר היה פוטנציאל, אך לא הצלחתי להישאב אליה ולא הרגשתי מתח במהלך הקריאה. ציפיתי לרומן נואר מלא מסתורין על חברות ואהבה נכזבת, אבל הסיפור היה די בנאלי, הדמויות לא היו עמוקות, ורוב פיתולי העלילה היו צפויים. במהלך העלילה היה המון name dropping של מוזיקאים, אמנים, סופרים - ומי שמכיר אותי יודע שאני לא מעריצה של סגנון הכתיבה הזה. הציטוטים בתחילת כל פרק היו נחמדים, אבל העלילה הייתה מעט שטוחה ודו-ממדית, והיה חסר בה את התחכום וההתרסה של ספרים אחרים של גיום מוסו. לא מדובר בספר רע, זהו ספר חביב, אבל גיום מוסו מסוגל ליותר.

        ⭐⭐⭐