תאומות זהות

תאומות זהות / אלין הילדרברנד

ז'אנר: דרמה

336 עמודים

כנרת זמורה-דביר

שנת הוצאה: 2019

כל ספר על תאומות זהות הוא חגיגה עבורי. אני קוראת כמעט את כל ספרי התאומות בכל הז'אנרים: פנטזיה, רומנטי או מתח. במיוחד אהובים עלי ספרים בהם התאומות מחליפות זהויות, וזה מה שמתרחש בספר הזה. הספר נכתב בגוף שלישי מכמה נקודות מבט, כשהראשיות שבהן הן התאומות וגיבורות הספר: טביתה והרפר.

טביתה והרפר נולדו לאלינור ובילי וגדלו בבוסטון. בילדותן הן היו קרובות ונטו להתחלף ביניהן כדי לבלבל אנשים – מה שהצחיק אותן מאד. כשהיו בנות 17 החליטו הוריהן להתגרש, והטילו עליהן את הבחירה הלא אחראית והלא הולמת לבחור עם איזה הורה להתגורר. מכיוון שאימן של התאומות היא שתלטנית וקרה, שתי התאומות רצו לגור עם אביהן. הן לא מצאו דרך לשכנע האחת את השנייה, אז הן החליטו לשחק אבן-נייר-מספריים. המנצחת תזכה להתגורר עם בילי ותעבור לאי מרתה’ס ויניארד, ואילו זו שתפסיד תעבור עם אלינור באי השכן ננטקט. הרפר מנצחת במשחק ועוברת לגור עם אביה, ואילו טביתה עוברת לגור עם אמה.

בהווה, טביתה והרפר הן בנות 39. הרפר היא רווקה ללא ילדים, עובדת בחברת שליחויות ומנהלת רומן עם הרופא הנשוי של אביה, וטביתה היא אם לאיינסלי, מתבגרת בת 15, ממערכת יחסים ישנה, ומנהלת את חנות הבגדים של אימה אלינור.

לאחר שהופרדו חל ריחוק ביניהן באופן טבעי, אבל הקשר נותק כשהיו בנות 24 בעקבות טרגדיה אישית של אחת מהן. ב-15 השנים האחרונות הן התגוררו באיים סמוכים אבל היו מרוחקות האחת מהשנייה. מוות במשפחה הקרובה מאלץ אותן להיפגש, להתאחד ולחזור לפעול יחד. כשהחיים של כל אחת מהן מסתבכים, הן מחליטות שהפתרון הכי יעיל יהיה להתחלף ביניהן: טביתה תעבור למרתה’ס ויניארד במקום הרפר להשגיח על השיפוץ בבית אביהן, ואילו הרפר תעבור לביתה של טביתה להשגיח על איינסלי שמסתבכת לעיתים קרובות. ועל הדרך, הרפר צריכה לנהל במקום טביתה את חנות הבגדים המשפחתית, ששייכת לאימן אלינור - מעצבת אופנה ידועה.

האם שרשרת המקרים הזו תחבר ביניהן מחדש?

פסק הדין:

סיפור קיץ שמתאים לחופשה או לרביצה על חוף הים. אין בו הרבה מעבר לחביבות ואין בו ערך מוסף. ספר שללא ספק אשכח מהר אחרי הקריאה. נהניתי לקרוא את תיאורי האיים והם עשו לי חשק לנסוע ולבקר שם בעצמי. אהבתי גם את תיאורי האוכל המקומי. לדמויותיהן של התאומות פחות התחברתי, ולמעשה אף אחת מהדמויות לא נכנסה לי ללב. הדמות שאהבתי יותר מכל הייתה דמותו של פיש הכלב. הכתיבה הייתה עבורי מעט מיושנת, והרגשתי דמיון לספרים שקראתי בשנות ה-80. לא יודעת אם מדובר בתרגום או שזוהי שפת הספר במקור. אני אוהבת מאד ספרי בנות קלילים אבל אני מחפשת יותר ממה שקיבלתי בספר הזה, שהיה לא יותר מנחמד.

⭐⭐⭐