חמישה ימים ואיש אחד

חמישה ימים ואיש אחד / זיו עמית

ז'אנר: רומנטי

256 עמודים

הוצאה עצמית

שנת הוצאה: 2019

מאז ומעולם הצהרתי על אהבתי הרבה לעיר האורות פריז. פריז היא אחת מיעדי התיירות המועדפים עלי, ואני כבר לא יכולה לחכות שבתי בת השלוש תגדל קצת כדי שאקח אותה לשם. מתחשק לי לראות שוב את הניצוץ בעיניו של מישהו שרואה את פריז בפעם הראשונה. כמובן שספרים שמתרחשים בעיר הזו זוכים אצלי לנקודת בונוס כבר מהתחלה. לחמישה ימים ואיש אחד הגעתי במטרה ליהנות מביקור וירטואלי של כמה ימים בפריז, ואם אפשר אז שיהיה ביחד עם גיבורים שובי לב ועלילה מעניינת.

אז מה כבר יכול לקרות בחמישה ימים של חופשה?

לפני הקריאה, אני די בטוחה שהייתי עונה: לא הרבה. אבל אחרי הקריאה שיניתי את דעתי. 

והתשובה היא: יכול לקרות הרבה. הרבה מאד.

שני גיבורי הספר הם גיבורים ללא שמות פרטיים. סביר להניח שיש להם שם, אבל הוא אינו ידוע לקורא והם נשארים עם כינויי גוף שלישי: היא והוא. הספר מסופר לנו מנקודת המבט המתחלפת של שניהם. הם נפגשים לראשונה בשדה התעופה בן גוריון, מעט לפני העלייה למטוס. לה יש מעיל אפור ומזוודה אפורה וגדולה, ולו יש מצלמה. כל אחד מהם נוסע לפריז עם מטרה אחרת. היא, שנמצאת חצי שנה אחרי פרידה ממערכת יחסים ארוכה, נוסעת להתאוורר לראשונה בעיר שתמיד חלמה לבקר בה. לשכוח קצת מהצרות. הוא, שרגיל לטוס ולטייל בגפו, נוסע לצלם. הוא אוהב לצלם ברחובות, ולתפוס רגעים קסומים.

לאחר הפגישה הראשונית בשדה התעופה, נוצר ביניהם קשר של כמה משפטים, אך בעיקר קשר לא מילולי. של מבטים. אחר כך הם נפגשים שוב בשדה התעופה שארל דה-גול. ואחרי הפגישות האקראיות הללו בשדות תעופה, הפגישות הבאות כבר לא יהיו אקראיות, כי היא נותנת לו את מספר הטלפון שלה. כמו רוב ההתחלות, גם ההתחלה שלהם מביכה ומהוססת. היא מתגוררת בבית מלון וזה הביקור הראשון שלה בפריז. הוא מתגורר בדירה קטנה ששכר, וביקר כבר מספר פעמים בפריז. הם ממשיכים להיפגש, ואנחנו מתלווים אליהם.

הספר נכתב בעדינות וברגישות. נהניתי לבקר עם הזוג הזה ברחובות הסתיו של פריז. נהניתי גם מהרגעים הקטנים ביניהם. הספר, מלבד היותו קריא, היה גם מאד מציאותי. הסופר לא ייפה את המציאות בוורדים ובשושנים. הוא הציג, חוץ מרגעים יפים, גם את הקשיים שמלווים את תחילת הקשר בין שני אנשים זרים. עכשיו השאלה האם מערכת היחסים הזו תשרוד גם אחרי שהביקור בפריז יסתיים? אהבתי מאד את סופו היפה והמציאותי של הספר.

פסק הדין:

אסקפיזם כייפי שלקח אותי לביקור בפריז, והחזיר לי את כל התחושות והאווירה של העיר. באמת הרגשתי כאילו אני בעצמי עולה על טיסה לפריז - מכיוון שתיאורי העיר היו מאד מוחשיים. גם אתרים כמו מגדל אייפל, גם בית הקפה המפורסם קפה דה פלור. הכתיבה הטובה של הסופר החזירה לי תחושות מוכרות של תחילת קשר: המבוכה, המחשבות המתרוצצות, הרצון להבין מה האחר חושב. התיאורים היו מאד מדויקים ומאד אמינים. סיימתי את הספר ב-24 שעות, ובשבילי, שלרוב מסיימת ספר בשבוע - זה אומר הכל.

⭐⭐⭐⭐