אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה

אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה / אנייס מרטן-לוגאן

ז'אנר: רומן רומנטי

224 עמודים

הוצאת כנרת זמורה-דביר

שנת הוצאה בארץ: 2015 

אני אפילו לא זוכרת היכן נתקלתי לראשונה בספר הזה. הוא לא חדש וגם קצר יחסית, אבל כשהבחנתי בכותרת הגאונית שלו, מיד הוא צד את תשומת לבי וידעתי שזה ספר שאני חייבת לקרוא. כל מי שמכיר אותי יודע שאני חובבת קפה וחובבת ספרים. אני שותה לא אחת, כי אם שתי כוסות קפה בבוקר, וללא זריקת הקפאין הכפולה הזו – אני פשוט לא מסוגלת לתפקד. בעבר נהגתי לחפש מאמרים ומחקרים על תרומתו של הקפאין ועל היתרונות שלו, ושנכנסתי להריון השאלה הראשונה ששאלתי את הרופאה הייתה מהו המינון המותר של קפאין בהריון, קדמה לה רק השאלה על מצב העובר, או עוברית במקרה שלי.

למרות הנושא הקשה בו עוסק הספר, התמודדות עם אובדן, מדובר בספר קליל והקריאה בו זרמה לי מהר בדיוק כמו שאני שותה קפה. כותרתו של הספר היא למעשה שמו של בית הקפה ששייך לדיאן, גיבורת הסיפור, ולפליקס, החבר הכי טוב שלה. דיאן היא אישה בתחילת שנות ה-30 שלה, פריזאית טיפוסית שמכורה לקפאין ולניקוטין. בתחילת הספר עוברת דיאן את הדבר הכי גרוע שיכול לקרות, כשבעלה קולין ובתה הקטנה קלרה נהרגים שניהם בתאונת דרכים. דיאן כצפוי מסתגרת בביתה ואינה יוצאת, והאדם היחיד שהיא מסוגלת לראות ולסבול הוא פליקס. פליקס ממשיך לבקר את דיאן מדי יום ולעדכן אותה במצב בית הקפה המשותף שלהם, אבל הוא מודאג ממצבה של דיאן, שנראה כי אינו משתפר אפילו במעט, גם כשנה לאחר האסון.

יום אחד מציע פליקס לדיאן לנסוע יחד לחופשה משותפת. דיאן מסרבת אך מחליטה לאמץ את רעיון הנסיעה ולנסוע לבדה. היא בוחרת בכפר קטן, מרוחק ועלום שם בשם מולראני שבאירלנד. היא שוכרת בית קטן מזוג מבוגר וחביב – אבי וג'ק, וכשהיא מגיעה למקום השוני בינו לבין פריז הגדולה והסואנת קוסם לה. סוף סוף היא תוכל להישאר לבדה כל היום בבית ולעשן בלי שאף אחד יטריד אותה. אבל כמובן שההטרדה לא מאחרת לבוא, והיא מתגלה בדמותו של השכן החתיך שלה – אדוארד. בין דיאן ואדוארד יש סלידה ממבט ראשון, והיחסים ביניהם ממשיכים להידרדר.

דיאן עוברת תהליך של אבל ואנחנו פוגשים אותה בשלב הדיכאון, ומלווים אותה בתהליך ההחלמה שלה עד לשלב הקבלה. אהבתי את דיאן והתחברתי אליה, אהבתי מאד את פליקס חברה הטוב - למרות שדמות ההומו שבחרה הסופרת לכתוב הייתה מאד קלישאתית, אהבתי גם את אדוארד שהיה דמות מורכבת ומעניינת ואת אחותו ג'ודית, שהפכה במהרה לחברתה היחידה של דיאן במולראני.

פסק הדין:

ספר כייפי ורומנטי על התמודדות עם אובדן שגרם לי לחייך, אבל גם להרהר מדי פעם בחרדה לשלומה של בתי. נהניתי לעבור ביחד את דיאן את תהליך החלמה וההשלמה שלה, לפעמים צריך להתרחק קצת כדי לקבל נקודת מבט אחרת ופרספקטיבה שונה על דברים. ספר קצר וקולע ללא תיאורים מיותרים, ואני מודה שסופו הפתיע אותי מעט כי ציפיתי לסוף אחר. הסיפור אינו מקורי והסופרת חוטאת בלא מעט קלישאות, אבל הוא העביר לי יומיים של הנאה רבה. אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה הוא מסוג הספרים הקטנים והמתוקים הללו שלא כל כך שומעים עליהם, אבל שחבל לפספס אותם. מומלץ במיוחד כהפוגה בין ספרים כבדים יותר.

⭐⭐⭐⭐