לב בקופסה

לב בקופסה / איילת סווטיצקי

ז'אנר: רומן רומנטי

404 עמודים

הוצאת דבש

שנת הוצאה: 2017

זה הספר התשיעי של הסופרת איילת סווטיצקי והראשון שלה שאני קוראת. שמה של הסופרת הולך לפניה ואני נתקלת בלא מעט המלצות על ספריה. אז שנפלה לידי ההזדמנות לקרוא את 'לב בקופסה' קפצתי עליה בשתי ידיים, והייתי סקרנית לגלות אם כל המחמאות נכונות. אתחיל במה שאהבתי: אהבתי את סגנון הכתיבה של איילת. היא כותבת בגובה העיניים, הכתיבה שלה סוחפת ומושכת. נהניתי מסיפור העלילה שאמנם צפוי, אבל הדרך שבה הולכות הדמויות אל הסוף היא עקלקלה ומפותלת. לדמות הראשית בספר, אליזבת הארט, לא התחברתי - וזה הפתיע אותי כי יש ביננו נקודות דמיון. הרגשתי שהסופרת כתבה אותה עם לא מעט קלישאות וזה פגם בהנאתי לקרוא אותה. ללא ספק – מה שקרה לה בעבר הוא מכאיב וטרגי, אבל הרגשתי שהיה ניתן לקצר את החלק שבו היא מתווכחת עם הדמות הראשית הנוספת, קולין יאנג.

אליזבת הארט וקולין יאנג הכירו בתיכון. היא הייתה החנונית שבילתה את כל זמנה בספריית בית הספר, והוא היה קפטן נבחרת הפוטבול והנער הפופולרי ביותר בבית הספר. כשקולין נזקק לעזרה בלימודיו הוא פונה לאליזבת, וכנגד כל הסיכויים השניים מתאהבים עד מעל הראש. בתחילה אליזבת מסתירה את הקשר מהוריה, שגידלו אותה כילדה יחידה ועטופה בצמר גפן, אבל כשהקשר הופך לרציני לא נותרה לה ברירה אלא לספר להם. בגיל 21 אליזבת נכנסת להריון והשניים מאושרים מהבשורה ומתכננים להתחתן, אך ביום החתונה קולין אינו מופיע ונעלם כאילו בלעה אותו האדמה, משאיר אחריו את אליזבת בהריון מתקדם, המומה ושבורת לב.

חמש שנים אחר כך, אליזבת בת ה-26 מגדלת את ביתה, ויויאן בת הארבע וחצי, כאם חד הורית קשת יום. היא מתוסכלת מכל פן אפשרי בחייה: מעבודתה שאינה מספקת ומתאימה ליכולותיה, מחיי האהבה הלא קיימים שלה, מהבדידות שבה היא חיה, מהבית הרעוע שבו היא גרה ומהמכונית המקרטעת שלא מפסיקה לבקר במוסך. היא עדיין מלאת כעס על קולין שנטש אותה ונקודת האור היחידה בחייה היא ביתה ויויאן.

אנחנו פוגשים את הדמויות כאשר קולין חוזר אחרי 5 שנים במפתיע, ורוצה לקחת חלק פעיל בגידול ילדתם המשותפת. מכאן הסיפור מתפתח ואנחנו קוראים על מערכת היחסים ביניהם בעבר ובהווה. הספר נכתב בגוף ראשון מנקודת מבטה של אליזבת, מה שמקל על הקוראים להזדהות עמה ועם כאבה.

פסק הדין:

סיפור מעניין וסוחף על הזדמנות שנייה לאהבה. אהבתי את דמותו הנחושה של קולין, את אמה של אליזבת שהייתה המשענת החזקה של בתה ואת דמותה של ויויאן הקטנה שהייתה אתנחתא משעשעת והציגה את הצד הלא מריר של אליזבת. עם הדמות של אליזבת היו לי יחסים מורכבים – מצד אחד יכולתי להבין מניין מגיע הכעס שלה, החיים העבירו אותה חוויות לא פשוטות, מצד שני הרגשתי שהעימותים שלה עם קולין מרובים וחוזרים על עצמם. לא כל אם חד הורית היא קשת יום, והרגשתי שהיה אפשר למתן את כמות הקלישאות בסיפור. בסך הכל נהניתי מהקריאה, ספר שהוא כמו שוקולד מריר.

⭐⭐⭐⭐