מילים ששמרתי בלב

מילים ששמרתי בלב / הלן קאלן

ז'אנר: דרמה

296 עמודים

הוצאת פן

שנת הוצאה בארץ: 2018

ויליאם וולף בן ה-37 עובד במשרה לא שגרתית ומעוררת קנאה: הוא משמש כבלש של מכתבים אבודים. הוא מבלה את ימיו באיתור בעליהם של מכתבים שמעולם לא הגיעו אליהם, ומאחד בין כותב המכתב לנמען שלו. יש אנשים שכותבים לכוכבי קולנוע, ילדים שכותבים לסנטה קלאוס, ואחרים שכותבים מתוך כאב לאהוביהם שכבר אינם בחיים. עבודתו לוקחת אותו למסעות ברחבי האי הבריטי, לטרגדיות ולרגעים מרגשים.

עבור ויליאם, העזרה לאנשים זרים קלה הרבה יותר מאשר להתמודד עם חייו ועם נישואיו הכושלים לאשתו קלייר. קלייר וויליאם הכירו בקולג' בתחילת שנות העשרים לחייהם. כיום שניהם נמצאים באמצע שנות השלושים שלהם, והיחסים ביניהם הפכו לקרים ומלאי מרירות על הבטחות וחלומות שמעולם לא התגשמו. הספר שויליאם מעולם לא כתב, הילדים שמעולם לא היו להם, עבודתה המשעממת של קלייר כעורכת דין, הבית הגדול יותר שיכול היה להיות להם - אלמלא היה ויליאם גאה מדי לשלם עבורו במשכורתה של קלייר. המציאות הזו שוחקת אותם לאט לאט וגורמת לקרעים שקשה מאד לאחות. הסיפור נכתב מנקודת מבטם של ויליאם וקלייר לסירוגין, וכך מעניקה לנו הסופרת תמונה שלמה יותר על חיי הנישואין שלהם.

בניגוד גמור לחיי הנישואין שבספר, מציגה לנו הלן קאלן את האהבה האידאלית בדמותה של ווינטר. ווינטר היא אירית שמתגוררת בלונדון וכותבת מכתבים לאהובה, שאותו היא עדיין לא הכירה. המכתבים שלה מגיעים למחלקת המכתבים האבודים שבה עובד ויליאם, וכך הם מתגלגלים לידיו. ויליאם נמשך לבדידותה של ווינטר ומתאהב בכתיבתה מלאת התקווה והתשוקה. הסקרנות שלו לגלות את זהותה של האישה המסתורית מנצחת והוא מתחיל לחפש אותה לפי הרמזים שנשזרו במכתבים שלה. מסעו לוקח אותו לדבלין שבאירלנד להתחקות אחר עקבותיה, והוא נקרע בין חייו עם קלייר אשתו לבין ווינטר.

פסק הדין:

הרעיון המקורי של המכתבים האבודים והכריכה היפה של הספר בצבעי הפסטל בהחלט עשו לי חשק לקרוא אותו. ציפיתי לסיפור מיוחד ורומנטי, אך כבר בתחילת הקריאה הבנתי כי הספר עוסק בעיקר במערכת היחסים המתוחה בין ויליאם וקלייר ופחות בעבודתו של ויליאם ובחיפוש אחרי ווינטר. לצערי לא התחברתי לאף אחת מהדמויות בספר, לא לויליאם ולא לקלייר. ואילו הדמות של ווינטר נותרה עדיין מסתורית עבורי גם בסוף הסיפור. דמויות המשנה כמו אחותה של קלייר, וחברו הטוב של ויליאם לא קיבלו לטעמי מספיק מקום בסיפור. אהבתי את המוזיקה משנות ה-80 שהסופרת הרבתה להזכיר בספר, אבל זה לא ספר שאקח איתי או אזכור זמן רב. אני משאירה את הקריאה בו לשיקולכם.

⭐⭐