דברים נעלמים

 דברים נעלמים / נועה גוטר שגיא

ז'אנר: דרמה

192 עמודים

הוצאת עם עובד

שנת הוצאה: 2020

מאז שהפכתי לאימא הנעילה המרכזית ברכב היא פעולה שאני מבצעת באופן אוטומטי. אחרי שאני מוודאת שהבת שלי חגורה היטב, אני יושבת ונחגרת, מתניעה את הרכב, מדליקה את האורות, פותחת את החלונות שיכנס אוויר טרי וחדש ומיד לוחצת על הכפתור שנועל את כל הדלתות. כשיש ילדים קטנים ברכב הנעילה המרכזית היא חובה, אבל מה אתם עושים כשאתם לבד ברכב? האם אתם נועלים או משאירים פתוח? אני מודה שאחרי שהתרגלתי לנעול, אני לרוב נועלת גם כשאני לבד. לא פעם ולא פעמיים, כשראיתי בכביש חסר בית או מקבץ נדבות שמסתובב ברמזור, או סתם כשחשוך, יצא לי לחשוב מה היה קורה אילו מישהו היה פתאום נכנס. מישהו זר שאני לא מכירה. איזו סיטואציה מפחידה ומעוררת אימה. על מקרה זהה מבוסס הספר דברים נעלמים, שמתרחש כמעט כולו בנסיעה.

העלילה מבוססת על מקרה אמיתי שהתרחש לפני כ-20 שנה, אדם נכנס לרכב וחטף אדם אחר באיומי אקדח. הדרך שלהם נמשכה מהצפון דרומה, אך יתר הפרטים נותרו עמומים. המקרה עורר את סקרנותה של הסופרת, והיא השתמשה בו כסיפור המסגרת לכתיבת הספר. הספר נחלק לשלושה חלקים: החלק הראשון נכתב מנקודת מבטו של הנוסע - מיכה. בשעת הערביים של יום שישי נוהג מיכה מהקריות לתל אביב אל דירתו החדשה. לפתע נפתחת דלת הנוסע ואל הרכב מתפרץ אדם זר, חמוש באקדח. הזר מאיים על מיכה ומבקש ממנו לנסוע. מיכה מפחד, הוא לא יודע לאן מועדות פניהם, הוא לא יודע מה הזר רוצה ממנו, ומה הוא מתכוון לעשות לו. החלק השני נכתב מנקודת מבטה של נוסעת אחרת בנסיעה חדשה. אותה נסיעה, אותה חולקות שתי נוסעות, שופכת אור ופרטים נוספים על הנסיעה הראשונה. החלק השלישי מתרחש כשנה לאחר מכן ושוב מנקודת מבט חדשה ובנסיעה חדשה. הוא למעשה סוגר את כל הקצוות ונותן לקורא זווית נוספת על העלילה.

פסק הדין:
דברים נעלמים סיקרן אותי כשיצא לאור בחורף שעבר. הכריכה המצולמת שלו: קרן השמש החודרת מבין העצים, כביש ישראלי מיוער, והתקציר המסקרן שלו משכו אותי מאד. הקריאה הייתה עבורי מעין מסע, אולי כי הספר מתרחש בנסיעה, אך הנסיעה לא היתה אחידה. היה לי קשה לצלוח את החלק הראשון, להתחבר לדמותו של מיכה ולמחשבות שלו, אך משהו בעלילה בכל זאת גרם לי להמשיך לקרוא והייתי סקרנית לברר מה רוצה החוטף ממיכה ומה יעלה בגורלו. החלק השני היה טוב בהרבה, התחברתי לדמות המספרת ואהבתי לשמוע את קולה. החלק השלישי היה דומה לחלק הראשון, לא הצלחתי להתחבר למספר/ת, ואף הרגשתי שעלילת הספר מתחילה להתפזר. כמו בנסיעה ארוכה, שלעתים הנוף מקסים ושובה, ולעתים תעשייתי ואפור, כך הרגשתי במהלך הקריאה. סיפור החטיפה עצמו היה מרתק ומותח, אך אל ההתרחשויות מסביבו לא תמיד התחברתי. בכל זאת הצלחתי ליהנות לפרקים מן הקריאה, בעיקר בזכות כישרון הכתיבה של הסופרת.

⭐⭐⭐