מציאה

מציאה / גרהם נורטון

ז'אנר: דרמת מתח

 עמודים 380
הוצאת לסה ספרות צפונית

 2020 :שנת הוצאה בארץ

כמה פעמים שמעתן את המילה מציאה? ובאיזה הקשר? כרווקה שמעתי את המילה הזו די הרבה: את חייבת! הבחור ממש מציאה!עכשיו תנסו לדמיין את המשפט בטון דודתי ותבינו את הכוונה שלי מיד. את גרהם נורטון אני מכירה ממופעי הסטנד-אפ שלו, תכנית האירוח הבוטה שלו ואפילו הנחיית האירוויזיון, אבל לא ידעתי שהוא גם סופר, וזה מה שיפה בין השאר בהוצאת לסה. היא כל הזמן מחדשת לי. כשראיתי את שמו על הכריכה לא הייתי בטוחה שמדובר באותו אדם, אבל חיפוש קליל בגוגל העלה שאכן מדובר באותו גרהם. מציאה הוא רומן מתח שהצליח להפתיע אותי ביותר ממובן אחד.

שתי הדמויות המובילות הן אליזבת ופטרישיה, אם ובת. כל אחת מהן מספרת את הסיפור מהצד שלה עד ששני הסיפורים מתחברים. אליזבת מייצגת את ההווה והכותרת שלה היא עכשיו. פטרישיה היא גיבורת העבר והכותרת שלה היא אז. אליזבת, המתגוררת כיום בניו יורק, חוזרת לעיר הולדתה באירלנד לאחר מות אימה פטרישיה כדי למכור את ביתה הישן. כשהיא מסדרת את החפצים של אימה היא נתקלת בחבילת מכתבים ישנה. המכתבים מובילים אותה לתחילתו של מסע אל העבר, שכולל לא מעט גילויים מפתיעים ומטלטלים.

במשך שנים לא הצליחה אליזבת להבין מיהו אביה, מה בדיוק קרה בינו ובין אימה, מדוע אימה גידלה אותה לבדה, ומדוע אימה לא נישאה מעולם. במכתבים הללו היא מוצאת קצה של חוט ומתחילה לחקור. במקביל היא מתמודדת עם סוגיות מורכבות בהווה שכוללות את בנה המתבגר זאק, ואת אליוט - הגרוש שלה. מציאה אמנם אינו מוגדר כמותחן, אך במובנים רבים הוא אכן כזה. את פרקי העבר של פטרישיה קראתי בנשימה עצורה ובציפורניים כסוסות, ולא הצלחתי להניח את הספר עד שלא סיימתי.

פסק הדין:
במשך הזמן שעבר מאז שנתקלתי במציאה ועד שהתחלתי לקרוא בו, קראתי לא מעט סקירות וביקורות על הספר, כולן משבחות. הספר אמנם מפתיע אבל אני אהיה צפויה: מדובר בספר מצוין. מלבד היותו כתוב היטב ברגישות רבה ובכישרון רב, הסופר בנה את הפרקים באופן כל כך נכון, כשבחר לסיים אותם בדיוק בנקודת הרתיחה, וכך הוא מאלץ הקורא להמשיך לקרוא ללא יכולת לעצור. מצאתי את עצמי מסיימת לא מעט פרקים בפה פעור. אהבתי את היכולת של הסופר למצוא את נקודות התורפה בדמויות שלו ופשוט ללחוץ עליהן במדויק. מציאה הוא ספר אנושי, נוגע, אפל, מטריד ומשובח. בסיום הקריאה המילה מציאה מקבלת משמעות כפולה. כל שנותר לי הוא להעניק לספר את מה שמגיע לו: חמישה כוכבים בוהקים.

⭐⭐⭐⭐⭐