מר סוואגר

מר סוואגר / קים ג'ונס

ז'אנר: רומנטי

336 עמודים

הוצאת ידיעות ספרים

שנת הוצאה בארץ: 2019

אתן מכירות את זה שיש לכן כל כך הרבה ספרים שמחכים לכן ואיכשהו תמיד יהיו כאלה שידחקו הצידה? ובכל פעם שאתן אומרות – עכשיו אני סוף סוף מתחילה לקרוא, תמיד מגיע ספר אחר? אז כך היה מר סוואגר עבורי. הוא מסוג הספרים שאני נלהבת שהם יוצאים, ממהרת לשים עליו את ידיי, אבל אחר כך שוכחת לגמרי מקיומם. במקרה שלו, חבל שחיכיתי אבל אולי גם טוב שכך. זו תקופה לא משהו בחיים של כולנו, ואם אתן מחפשות צחוק טוב ומשחרר, כזה שמגיע ישר מהבטן – זה הספר עבורכן. אתחיל בכך שאהבתי מאד את רעיון הפרודיה על הז'אנר הרומנטי, הרי ממש לא חסר על מה לצחוק, במיוחד על טרילוגיית חמישים גוונים. באופן כללי הומור הוא דבר שאני מאד מחבבת, במיוחד שהוא מגיע מהסופרים עצמם, ובמיוחד שאני מתחברת לסוג שלו. כבר מהפסקה הראשונה הבנתי שקים ג'ונס ניחנה בסוג ההומור האהוב עלי: הומור עצמי.

אז מה קיבלנו בפרודיה הזו? מנכ"ל עשיר וחתיך בן 30, שחי בפנטהאוז מפנק עם נוף פנורמי של העיר שיקגו, אין לו זמן למערכות יחסים מחייבות, גם לא בטוח שהוא רוצה אחת כזו, ויש לו בדירה חדר נעול במפתח. מולו עומדת סופרת צעירה בתחילת שנות ה-20 שלה, שכותבת רומנים רומנטיים, מעיירה קטנה במיסיסיפי, גרה בדירת חדר קטנה ובלי יותר מדי כסף נזיל בחשבון. מזכיר לכן משהו? אם נוריד את כל התארים, אף אחד מהם לא דומה לכריסטיאן גריי או לאנסטסיה סטיל. בניגוד לאנה, אותה לא יכולתי לסבול – את פנלופי ממש אהבתי. היא מתוקה, מצחיקה, פקחית, וקצת מטורפת. גם את ג'ייק סוואגר ממש חיבבתי, בניגוד לכריסטיאן גריי הקפוא.

פנלופי הארט טסה ממיסיסיפי לשיקגו כדי לנקום במי ששבר את ליבה של חברתה הטובה ביותר. כל מה שהיא רוצה זה להוציא לפועל את התוכנית שהגתה ולהיעלם בחזרה למיסיסיפי. הדברים מסתבכים כשהיא נכנסת בטעות למכונית זרה בכדי להימלט. כך היא מגיעה לגמרי בטעות לדירתו של ג'ייק סוואגר. כשהיא פוגשת את ג'ייק, היא מכנה אותו בינה ובין עצמה "הבחור הזה". נראה שיש לו בדיוק את מה שצריך בכדי להיות גיבור ספרותי מעולה, ופנלופי מתכננת לבסס עליו את דמות הגבר בספר הבא שלה. מה שפנלופי לא צפתה הוא שהדברים יסתבכו, אבל כמובן שכמו בכל קומדיה רומנטית טובה הם מסתבכים מרגע לרגע.

פסק הדין:

מר סוואגר הוא ספר מצחיק ומשעשע, שלא מתיימר להיות יותר מזה, ולפעמים זה בדיוק שצריך. הסופרת ניסתה לכתוב פרודיה על הז'אנר הרומנטי, במובן מסוים היא הצליחה. הדמויות שלה היו בעלות חוש הומור וטובות בהרבה מגיבורים אחרים. מה שכן, הספר נפל בעצמו בחלק מהקלישאות שעליו הוא צוחק, אבל אולי זה נעשה במכוון. אין בו עומק או שכבות, הוא בעיקר ספר כייפי וקליל שנכתב מנקודת מבט אחת ובה הדמות הראשית מדברת אל הקוראים. אני מחבבת את צורת הכתיבה הזו ואוהבת שפונים אליי באופן ישיר. פנלופי התחבבה עלי כבר מההתחלה, והיא זו שעשתה עבורי את הספר. ספרים מהסוג הזה אנחנו מכנים "ספרי טיסה", אבל אין ממש טיסות עכשיו אז שמרו לכן אותו לימים אפורים, שבהם אתן מחפשות עידוד או ניקוי ראש. צחוק מתגלגל במהלך הקריאה מובטח.

⭐⭐⭐⭐