כשהיינו בנות ים

כשהיינו בנות ים / ברברה או'ניל

ז'אנר: דרמה

352 עמודים

הוצאת קוראים

שנת הוצאה בארץ: 2020

אחד הסיפורים האהובים עלי בילדותי היה "בת הים הקטנה". לא התרגום המרוכך עם הסוף הטוב שהפיקו דיסני, כי אם הסיפור האפל של הנס כריסטיאן אנדרסן. הוא עוסק בהתבגרות, ברצון התמידי לקבל את מה שאין לך, במרד נעורים ובעזיבת הקן המשפחתי לחיים עצמאיים. הכותרת של הספר הזה סקרנה אותי, והתקציר נראה לי כמו שילוב משובח של דרמה משפחתית ועלילה מותחת, שני דברים שאני אוהבת במיוחד.

"כל ילדה זקוקה לאם שתגן עליה בלהט של לביאה. אימא שלי אפילו לא השמיעה מיאו מסכן לעברי."

כשהיינו בנות ים הוא סיפורן של שתי אחיות: ג'וזי וקיט. קיט וג'וזי גדלו בסנטה קרוז שבקליפורניה ממש על שפת הים. לאביהן הייתה מסעדה מצליחה על קו החוף והן גרו עם הוריהן בדירה שמעל המסעדה. העסק המשפחתי היווה את כל חייהם של ההורים והעסיק אותם רוב שעות היממה. קיט וג'וזי בילו את רוב זמנן לבדן, והקשר ביניהן היה חזק מאד, ממש כשל שתי נשמות תאומות. לפני 15 שנה, ג'וזי נהרגה בפיגוע טרור שהתרחש ברכבת בצרפת. מאז ליבה של קיט אינו שלם.

כיום קיט היא רופאה בחדר מיון בבית החולים, ובדיוק כשהיא בהפסקה נחה לה בחדר הצוות, הטלוויזיה משדרת תמונות משריפה שהתרחשה במועדון לילה באוקלנד, ניו זילנד. להפתעתה של קיט, על המסך מבליחות לרגע פניה של אחותה ג'וזי. קיט מתקשה להחליט האם מדובר במוחה שמתעתע בה, אבל משתכנעת שאכן מדובר באחותה אחרי שהיא מבחינה בצלקת הייחודית, שיש רק לג'וזי. בעידודה של אמה, מחליטה קיט לטוס לניו זילנד ולחפש את אחותה. האם זו באמת הייתה ג'וזי או רק מישהי שדומה לה? מה עומדת לגלות קיט בניו זילנד הרחוקה?

הסיפור נע בין העבר וילדותן של קיט וג'וזי בארה"ב, לבין ההווה בניו זילנד וניסיונות החיפוש של קיט. לספר שתי נקודות מבט: הראשונה היא של קיט, ונקודת מבט נוספת שמוגדרת בעיני כספוילר, ואותה תגלו במהלך הקריאה. מעבר לסיפורן של האחיות ומשפחתן הלא ממש מתפקדת, ישנם עוד סיפורי משנה, רומן בהתהוות, תעלומה שסובבת סביב בית מסתורי והשחקנית המפורסמת שבנתה אותו.

פסק הדין:

כשהיינו בנות ים הוא ספר שעוסק בכוחה של משפחה, ביחסים בין אחים ואחיות, ביחסים בין הורים, ואיך כל אלה משפיעים לאורך זמן על הבחירות שאנו מבצעים בבגרותנו. הקריאה בספר לא הייתה אחידה. אהבתי את הפלאשבקים לעבר ואת הילדות של האחיות, ואת החלקים האלה ממש טרפתי בקריאה. ההווה התחלק לקווי עלילה שאהבתי יותר, כמו הרומן המתפתח, וקווי עלילה שאהבתי פחות, רכישת הבית והסיפור מסביבו למשל. הכתיבה הייתה יפה אך אטית, ואת הספר קראתי בזמן ארוך בהשוואה לזמן שלוקח לי בדרך כלל לסיים ספרים באורך כזה. בסך הכל סיפור יפה ומעניין, עם דמויות עגולות וטובות, למרות שלא הצלחתי להתאהב בהן או להיקשר לאף אחת מהן. בספר יש לא מעט נושאים חשובים ונהניתי מרובו.

⭐⭐⭐⭐