זיכרונות מחיים אחרים

זיכרונות מחיים אחרים / דייוויד וייטהאוס

ז'אנר: דרמה

319 עמודים

הוצאת אריה ניר

שנת הוצאה בארץ: 2019

ביקום מקביל, כנראה שלא הייתי מגיעה לספר זיכרונות מחיים אחרים. אחרי שזכיתי במקרה בספר בהגרלה וקיבלתי אותו לענן, הסתכלתי על הכריכה בחשדנות. אני טיפוס עירוני מאד, ומודה שאין לי עניין רב בבוטניקה ובעולם הפרחים. טעיתי לגבי הספר הזה. הספר אמנם עוסק בפרחים נדירים, אבל מהווה פסיפס אנושי ונוגע ללב של בדידות, הכמיהה לאהבה, משפחתיות ומסע מרגש שעוברים שלושת גיבורי הספר.

שלושה אנשים שלכאורה אינם קשורים זה לזה. לכל אחד יש נקודת מבט משלו שנכתבה בגוף שלישי. הקשר בין הגיבורים הללו נחשף רק לקראת סופו של הספר.

הראשון הוא פרופ' ג'רמייה קול. פרופ' קול עומד בראש צוות מחקר ימי, שמגלה את הקופסה השחורה של טיסה 570PS, שמכונה גם הטיסה "הנשכחת". אותו מטוס נעלם לפני שנים רבות מהרדאר וכל נוסעיו נחשבו כמי שניספו. הגילוי מסעיר את התקשורת העולמית, ופרופ' קול עומד במרכז תשומת הלב התקשורתית בעל כורחו.

הדמות השנייה היא דמותו של דאב. דאב בן ה-30 מתגורר בלונדון ועובד במוקד חירום של חברת אמבולנסים. דאב הוא מתבודד ונראה שהוא השלים עם בדידותו כבר מזמן. הוא אומץ בילדותו על ידי זוג מבוגר שהעניק לו את כל האהבה שהייתה חסרה לו. הוא לא יודע דבר על הוריו הביולוגים, אך תחושת הנטישה ממשיכה ללוות אותו בכל תחנות חייו. דאב מתחיל לחוות כאבי ראש קיצוניים כתוצאה מחזיונות של זיכרונות שאינם שלו. הזיכרונות הללו שייכים למעשה לדמות השלישית בסיפור.

פיטר מניוותרס הוא הדמות שאת זיכרונותיו חווה דאב. פיטר בן ה-44 מתגורר בניו יורק ובעל חברת ניקיון שמתמחה בדירות של אנשים שהלכו לעולמם. גם פיטר בודד, אך בניגוד לדאב, הוא אינו משלים עם בדידותו וכמה לאהבה ולזוגיות. יום אחד הוא מוצא באחת הדירות פרח מיוחד בשם סיגל הביצה. סקרנותו למקור הפרח מובילה אותו לחפש מידע בספריית ברוקלין. באחד הספרים הוא מוצא מכתב אהבה ישן שנשכח, ובו מוזכרים 6 פרחים נדירים. המכתב מעורר בו השראה והוא חובר לדר' הנס ברג, אותו הוא מכיר באחת מפגישות הבוטניקה. פיטר והנס טסים ברחבי העולם כדי לאתר את הפרחים האקזוטיים שהוזכרו במכתב.

מדוע דאב מקבל חזיונות על חייו ועברו של פיטר? מהו הקשר שלהם לפרופ' קול?

פסק הדין:

זיכרונות מחיים אחרים הוא הרומן הראשון של דייוויד וייטהאוס שאני קוראת, אבל הוא לא יהיה האחרון. אהבתי את המקוריות של סיפור העלילה, אהבתי את שלושת הדמויות והתחברתי במיוחד לדאב שדמותו נגעה בי וריגשה אותי. אהבתי את סגנון הכתיבה האיטי והיפיפייה של הסופר, ואת המסע שעברו הדמויות. הספר לקח גם אותי למסע בלתי נשכח כקוראת, והדובדבן שבקצפת היה סופו, שקשר את שלושת הדמויות בצורה מושלמת וגם מפתיעה. זה המקום גם להחמיא לתרגום המצוין שלא הרגיש כלל כמו תרגום. אם אתם מחפשים ספר קצת אחר, זה הספר בשבילכם.

⭐⭐⭐⭐ וחצי כוכבים.