המחמצת מרחוב קלמנט

המחמצת מרחוב קלמנט / רובין סלואן

ז'אנר: בדיוני / קומדיה

248 עמודים

הוצאת מודן

שנת הוצאה בארץ: 2019

המחמצת מרחוב קלמנט הוא רומן שהתחיל כהבטחה. על פי התקציר הוא בדיוק הטעם שלי בספרים. יצא לי לאכול כמה פעמים לחם מחמצת שהיה טעים באופן מפתיע. לרוב אני אדם שאין לו זמן להתעסק באוכל – וחבל, אבל מה שאני כן עושה זה לקרוא עליו. ספרים שעוסקים באנשים שמבשלים ואופים מקבלים אצלי נקודות זכות מלכתחילה, וכאן התווספה גם גיבורה מקסימה, משעשעת, אינטליגנטית ומעט מוזרה. אבל באופן החיובי של המילה.

לויס קלרי היא מהנדסת תוכנה צעירה שמתגוררת במישיגן. יום אחד היא מקבלת הצעת עבודה מחברת הרובוטיקה ג'נרל דקסטריטי שמתמחה בייצור זרועות רובוטיות למעבדות ולמפעלים. ההצעה כרוכה במעבר לסן פרנסיסקו שבקליפורניה, וירחיק אותה ממשפחתה וחייה, אך מנגד מדובר בהצעה אטרקטיבית עם משכורת גבוהה במיוחד ותנאי עבודה מצוינים. לויס מחליטה להיענות להצעה. היא מוכרת את הדירה שלה, מקפלת את חייה לתוך ארגזים ועוברת למדינה אחרת.

המעבר מעבודה נוחה עם שעות סבירות לעבודה מצאת החמה ועד צאת הנשמה, כמו שקורה לא מעט בחברות הייטק, מקשה מאד על לויס. היא מתגוררת בדירה קטנה וצפופה, אין לה חברים, המשפחה שלה רחוקה, וגם את העבודה עצמה היא לא ממש מחבבת. הנחמה היחידה שלה הם הערבים שבהם היא מזמינה שירות משלוחים ממסעדה שכונתית סמוכה. המסעדה "מרק ולחם שאור בקלמנט" נמצאת בבעלותם של שני אחים: ביורג שמבשל, אופה ועונה לטלפון, וצ'איימן שמבצע את שירות המשלוחים.

המנה הקבועה "חריף בריבוע" שכוללת לחם ומרק חריף, הופכת למנה האהובה ביותר על לויס. אבל אז קורה משהו לא נעים בכלל: האחים, שהם מהגרים לא חוקיים, נאלצים לסגור את המסעדה ולחזור לגור בסקוטלנד. לפני שהם עוזבים, הם מבקרים אצל לויס, אותה הם מכנים "האכלנית מספר אחת" ונותנים לה במתנה את המחמצת. לויס, שלא רגילה לאפות ובכלל להשתמש במטבח, לא ממש יודעת מה לעשות איתה. אבל מכיוון שהיא רוצה לשחזר את הלחם הטעים שאכלה מדי יום, היא מתנסה לראשונה באפייה של לחם שאור.

ניסיונות האפייה הופכים להצלחה מפתיעה, ומכאן מקבלים חייה של לויס תפנית משמעותית: דוכן משלה בשוק ניסיוני, רכישת רובוט מסייע, והרפתקאות נוספות. בשלב מסוים הספר הופך למעט בדיוני, והמחמצת מתגלה כבעלת אופי משונה ומיוחד.

פסק הדין:

ככל שהתקדמתי בסיפור התחלתי לחוש תחושת דז'ה וו לימי התיכון. מעלילה חביבה עם גיבורה קלמזית ומקסימה וסיפור עלילה משעשע, הספר התחיל להרגיש כמו שיעור ביולוגיה אחד גדול, ובהמשך גם כמו שיעורי כימיה ופיסיקה - ואני בכלל אוהבת ספרות. לספר יש המון פוטנציאל והרעיון הכללי שלו נהדר, אבל הכיוון שאליו הלך הסופר הוא פחות הטעם שלי ולכן פחות התחברתי אליו. אהבתי את דמותה של לויס, ואת תכתובות המייל שלה עם יורג. אהבתי והזדהיתי עם תיאורי עולם הייטק, וגם עם תיאורי האפייה, אך בשלב מסוים תיאורי המחמצת התחילו לשעמם אותי ומצאתי את עצמי מדלגת על פסקאות וקוראת עמודים ברפרוף. אולי אתם תאהבו את הספר יותר.

⭐⭐⭐