I Can Be A Better You

I Can Be A Better You / טרין פישר

ז'אנר: מתח
300 עמודים

שנת הוצאה: 2016

יש סיבה טובה לכך שטרין פישר היא אחת הסופרות האהובות עלי. טרין כותבת מהבטן, הכתיבה שלה היא גולמית, לא מלוטשת, היא מביאה לקורא בדיוק את המציאות שהיא רואה. גם אם מדובר במציאות מעוותת. היצירה שלה מאד אותנטית. היא היחידה שגורמת לי לתהות אם איבדתי את שפיותי, והספר הזה מהווה בדיוק את הדוגמה לכך. השנה עומדת להסתיים והרגשתי שהגעתי לרוויה בז'אנר הרומנטי, אז החלטתי להאזין לספר בעקבות ההמלצה הזו. הייתה לי הרגשה שהוא בדיוק מה שאני צריכה עכשיו. למעשה, הספר אינו רומנטי בכלל, אפילו לא טיפה.

"That's what life was all about. Making others want to be you."

I Can Be A Better You או בשמו המקורי Bad Mommy מספר את סיפורן של שלוש דמויות ומשלוש נקודת מבט. הדמות הראשונה היא פיג קוקסברי. חשבתי שהבחירה של טרין לפתוח את הסיפור עם פיג הייתה מבריקה. המסע אל תוך מוחה ונפשה היה מצמרר. אני מתה על מספרים לא אמינים, ופיג הייתה אחת המספרות המרתקות שנתקלתי בהן. אנחנו פוגשים את פיג בגן השעשועים. פיג מבחינה באם ובבתה הקטנה כשהן משחקות בגינה. הילדה, מרסי, היא פעוטה מתוקה ומושלמת, ומושכת את תשומת ליבה של פיג. אבל כדי להבין עד הסוף מדוע פיג מתבוננת כך בילדה, צריך להכיר את העבר שלה: פיג עברה הפלה כואבת, ומאז אינה מצליחה להביא ילדים לעולם. פיג מחליטה שמרסי היא הנשמה האבודה של הילדה שאיבדה, והיא מתחילה לעקוב אחריה ואחרי אימא שלה.

המעקב החד פעמי וההתבוננות התמימה הופכים לאובססיה. פיג הופכת לאובססיבית כלפי משפחת אייברי: האב דריוס, האם ג'ואלין והילדה מרסי. כשהבית הצמוד אליהם עומד למכירה, פיג ובעלה ג'ורג' רוכשים את הבית, ופיג הופכת את האובססיה הלא מזיקה שלה למטרידה באמת. פיג רוצה להיות ג'ואלין אייברי. היא רוצה את החיים שלה: את בעלה, את הבת שלה, כל מה שתוכלו להעלות בדעתכם. לאט לאט היא מתקרבת לג'ואלין והופכת לאחת החברות הטובות שלה.

נקודת המבט השנייה הייתה של דריוס אייברי, בעלה של ג'ואלין, והדמות שלו הייתה מפתיעה מאד. דריוס הוא פסיכולוג קליני מצליח, והוא מאוהב עד מעל הראש באשתו ג'ואלין. עד כמה שדריוס יכול לאהוב. נקודת המבט שלו הייתה הקצרה מבין השלוש, אבל גם המרעננת מבין כולן. מכיוון שנקודת המבט של פיג התארכה, הרגשתי שהמעבר המפתיע לנקודת המבט של דריוס הייתה בדיוק בזמן. בדיוק שנייה לפני שפיג נמאסה עלי. נקודת המבט השלישית והאחרונה היא של ג'ואלין אייברי. בניגוד לדמויותיהן של פיג ודריוס, הרגשתי שג'ואלין הייתה האדם השפוי והמבוגר האחראי היחידי בספר, וגם המספרת היחידה שהייתה אמינה יחסית. האמת שליבי יצא אליה, נראה שאנשים מטורפים פשוט נמשכים אליה, והיא זו שמשלמת את המחיר.

פסק הדין:

I Can Be A Better You הוא מסוג הספרים שמאד קל להתחבר אליהם כבר מהתחלה. האם הזדהיתי או אהבתי איזושהי דמות בספר? התשובה היא לא, אבל נקודת המבט של פיג הייתה מושכת, ייחודית, משכרת ומהפנטת. למעשה, חלק מהדברים שפיג אומרת על החברה, על נישואים ועל העולם - מדויקים מאד. אני לא יודעת למה אני נמשכת לספרים עם מספרים לא אמינים, אני מניחה שהדמויות שלהם יותר מעניינות אותי מדמויות נורמליות ורגילות. בשלב מסוים פשוט לא יכולתי להפסיק מרוב מתח. לפרק האחרון האזנתי פעמיים, ואין מילה טובה יותר לתאר את הסיום מאשר: הלם. טרין פישר לקחה את המונח טוויסט סופי ואחרון ועשתה לנו בית ספר. המילה האחרונה של הסיפור שינתה אותו לחלוטין. ואני חשבתי שזה היה גאוני. זה היה יכול להיות ספר של 5 כוכבים, אלמלא חור בעלילה שנגע לאחת מדמויות המשנה בסיפור. עדיין נהניתי מעבר למה שאפשר לתאר. תזכירו לי לעולם לא להסתבך עם טרין פישר.

⭐⭐⭐⭐