יום אחד בדצמבר

יום אחד בדצמבר / ג'וזי סילבר

ז'אנר: רומן רומנטי

438 עמודים

הוצאת דני ספרים

שנת הוצאה בארץ: 2019 

ליום אחד בדצמבר היו את כל נתוני הפתיחה שאני מחפשת בספר: הוא רומנטי, עוסק באהבה לא ממומשת – בעיני הסוג הרומנטי ביותר, והוא בריטי. קראו לו "המרענן הרשמי של הקיץ", מועדון הקריאה של ריס וויתרספון בחר בו כאחד הספרים הטובים של 2018, ולא מעט קוראים דמעו בסופו. אז למה בכל זאת הוא לא הצליח לגעת בי?

הסיפור מתחיל ב-21 לדצמבר 2008. לורי בת ה-22 נוסעת באוטובוס בדרכה הביתה אחרי יום עבודה, ומבחינה מבעד לזגוגית החלון בגבר שממתין בתחנה. לרגע אחד הוא מרים את ראשו ו... הקסם קורה: יש לנו אהבה ממבט ראשון. משהו בשניהם ניצת, הגבר קם ומתלבט אם לעלות על האוטובוס, אך בשעת העומס האוטובוס מלא והוא אינו מצליח לתפוס אותו. לורי והגבר מביטים זה בזו אך האוטובוס נוסע והם מתרחקים. לורי העצובה מבינה שאין לה כלל מידע אודותיו. יהיה קשה מאד לאתר אותו. נשמע קסום ורומנטי להפליא, לא? אכן, אבל כבר ראיתי את הסצנה המדויקת בסדרה "ג'ק וג'יל", והסצנה המדוברת התרחשה בין אליסה וג'ונתן בעונה הראשונה.

הסיפור ממשיך בניסיונותיה של לורי לאתר את מושא אהבתה. היא נעזרת בחברתה הטובה ביותר ושותפתה לדירה, שרה, והן מחפשות אותו בברים ובמקומות הבילוי בלונדון, והחיפושים נמשכים כמעט שנה. תהיתי מדוע הן מחפשות את הגבר בברים אם הפגישה התרחשה בתחנת אוטובוס. הגיוני יותר לחזור לאותה התחנה בסביבות אותה השעה למשך תקופה משום שרוב האנשים מסיימים לעבוד באותה השעה בכל יום. הסיכויים היו הרבה יותר גבוהים מאשר לחפש בברים אקראיים בעיר ענקית כמו לונדון. אבל זרמתי עם הסופרת.

לאחר שנה בדצמבר 2009, עורכות לורי ושרה מסיבת חג מולד בדירתן, ושרה מציגה ללורי את החבר החדש שלה ג'ק. מתברר שג'ק הוא הבחור שלורי פגשה בתחנה והתאהבה בו ממבט ראשון. צירוף מקרים מדהים? אני מאד אוהבת סיפורי אהבות מוחמצות, אבל את הסיפור הזה כבר הכרתי בסרט "ארוס בהשאלה" משנת 2011. הסרט מבוסס על ספרה של אמילי גיפיןSomething Borrowed . הסיפור זהה: חברה אחת מכירה את הבחור קודם ומתאהבת בו, אך חברתה הטובה היא זו שבסופו של דבר מתחילה איתו, מה שיוצר משולש אהבה בעייתי.

אנחנו נלווה את לורי, שרה וג'ק עד לסופו של הספר בדצמבר 2017. במהלך השנים יהיו מערכות יחסים חדשות, שברונות לב, משברים משפחתיים, מעברי דירה ומקומות עבודה. הסופרת בחרה בחלוקה לפי שנים, כשבכל שנה יש פרקים לפי תאריכים כרונולוגיים. בחלק מהשנים היו תאריכים בודדים בלבד, והיו קפיצות ארוכות של חצי שנה ויותר בזמן. בעיני היה אפשר לקצר למספר שנים קטן יותר, וכך למלא יותר התרחשויות בשנה אחת. לדמותו של ג'ק לא הצלחתי להתחבר, הוא לא היה הגיבור הכריזמטי שאני אוהבת לקרוא. דמותה של לורי הייתה חביבה אך שטוחה מעט ולא הצלחתי לראות התפתחות משמעותית במהלך השנים. את דמותה של שרה אהבתי, והיא עברה תהליך התבגרות יפה.

פסק הדין:

הגבול בין השראה ובין העתקה הוא גבול דק - בחלקים מסוימים הרגשתי שהסופרת חצתה אותו. הספר היווה עבורי תמהיל של ספרים כמו: "יום אחד", "ברידג'ט ג'ונס" וספרים נוספים שהתקבצו במקום אחד. בנוסף לא התחברתי ל- Name-dropping - כמעט בכל פרק היה אזכור של סלבריטי או אדם מפורסם. היו בו חלקים שגרמו לי לחייך, במיוחד הדמות של שרה, אבל הוא לא הצליח לרגש אותי, כנראה בגלל שהוא די נדוש. בצד החיובי יש לציין את הכריכה המהממת שלו שהיא אחת היפות שראיתי, וכן את התרגום המצוין והעריכה המהודקת. זה נכון שספרים רומנטיים דומים אחד לשני בתוצאה שלהם, אך הדרך לשם, בעיני לפחות, אמורה להיות ייחודית. נראה כי ג'וזי סילבר ואני אהבנו את אותם הספרים, ואת זה לפחות אני יכולה לזקוף לזכותה. 

⭐⭐