אדמונית

אדמונית / טרין פישר

ז'אנר: רומן רומנטי

286 עמודים

הוצאת א(ה)בות

שנת הוצאה בארץ: 2019

אחרי שאהבתי כל כך את הספר הראשון בטרילוגיה, תחמנית, ואת דמותה של אוליביה קספן,
הגעתי לספר אדמונית ברגשות מעורבים. איך אוכל לאהוב ספר על דמות ראשית שאני אפילו לא מחבבת? רציתי לנער את טרין פישר ולשאול אותה: למה לכל הרוחות כתבת ספר מנקודת המבט של ליאה סמית'? את מי היא מעניינת? אבל טרין פישר היא סופרת מבריקה, והיא יודעת מה היא עושה. החלטתי לתת לה הזדמנות להוכיח לי שאני טועה. שליאה כן מעניינת. נחשו מה? היא צדקה.

"קוראים לי ליאה, ואני מוכנה לעשות הכול כדי שבעלי יישאר שלי."

חשבתן שאוליביה תחמנית ואופורטוניסטית? חכו שתפגשו את ליאה. תחשבו על האישה הכי ביצ'ית שאתן מכירות, תכפילו את זה פי 100 ואז אולי תגיעו לליאה. ליאה היא אנוכית, ליאה היא מניפולטיבית, ליאה היא ערמומית, ליאה רואה רק את ליאה. ליאה אמנם רעה, אבל היא גם מאד מצחיקה, והיה לי מעניין להיכנס לתוך הראש שלה כדי להבין מדוע היא עושה את מה שהיא עושה.

אזהרה: אם לא קראתן את הספר הראשון בטרילוגיה, תחמנית, תעצרו כאן. הסקירה עלולה להכיל ספוילרים על הספר הראשון, אך לא על הספר אדמונית.

ליאה סמית' גדלה בבית עשיר עם הוריה ועם אחותה, קורטני, שצעירה ממנה בשנה. בעוד שאביה היה תמיד אדיש וקר כלפיה, ואימה העדיפה באופן מובהק את אחותה על פניה, הקשר שלה ושל קורטני היה תמיד קרוב במיוחד. קורטני הייתה מקום המפלט של ליאה. הפרקים נעים בין העבר הרחוק וילדותה של ליאה, לעבר הקרוב והכרותה עם כיילב, להווה. בהווה ליאה נשואה לכיילב דרייק, אותו הכירה במסיבת יום הולדת על יאכטה. כיילב בדיוק נפרד מאוליביה והיה עצוב ושבור לב, אך ברגע שליאה ראתה אותו היא ידעה שהיא רוצה אותו, והיא לא עצרה עד שהשיגה מה שרצתה. מערכת היחסים ביניהם לא הייתה רצינית בהתחלה, אך עם הזמן הרגשות גברו והם הפכו לזוג.

"ידעתי שאף פעם לא אהב אותי כמו שאהב אותה. ידעתי שהייתי בחירה שנייה."

כיום ליאה אינה עובדת, בספר הראשון היא עבדה בחברת התרופות של אביה והואשמה בהונאה. אוליביה הייתה זו שייצגה את ליאה במשפט וזכתה. ליאה אמנם זוכתה מכל אשמה, אבל כעת שמה הוכתם, ומאז היא לא מצליחה למצוא עבודה. אהבתי את הדמות החדשה של סאם, שעובד אצל ליאה וכיילב. במיוחד את הכנות והישירות שלו. הוא היה האדם היחיד שענה לליאה כמו שמגיע לה.

אם קראתן עד כאן, ודאי שמתן לב שלא פירטתי הרבה על העלילה. כמעט כל מה שאכתוב יהיה בגדר ספוילר. אבל אפשר לספר שהספר עוסק בחייה של ליאה מאז שנולדה, יחסיה עם הוריה ואחותה, ילדותה, שנות התבגרותה, היכרותה עם כיילב, יחסיה עם חבריה ועם משפחתו של כיילב. אנחנו לא מקבלים הרבה מאוליביה בספר הזה, אבל יש לה הופעות אורח שמתדלקות את העלילה והאווירה. אחרי שקראתי אני יכולה לומר שאני עדיין לא אוהבת או מזדהה עם ליאה, אבל לפחות עכשיו אני מבינה אותה.

פסק הדין:
סיימתי לקרוא את אדמונית ביום וחצי, ואני חושבת שזה מדבר בעד עצמו. הכתיבה של טרין פישר מבריקה, ומה שאני הכי אוהבת אצלה הן העמימות והמסתוריות בכתיבה שלה. אנחנו לא מקבלים אף פרט מעייף או תיאור מיותר. היא נותנת לקורא המון מרחב מחשבתי לפרש את העלילה. אם מישהי יכולה לגרום לי ליהנות מגיבורה שאני בכלל לא אוהבת – זו טרין פישר, אם מישהי יכולה לגרום לי ליהנות מספר מלא תככים ומניפולציות – זו טרין פישר. אהבתי בעיקר את הפרקים שעסקו בעבר של ליאה. לעיתים ריחמתי עליה, ואפילו התחלתי טיפה לחבב אותה (אבל ממש טיפה). אני באמת מקווה שליאה תזכה לאהבה שמגיעה לה, ותפסיק להתעקש על גבר שאוהב מישהי אחרת, אבל יש לי תחושה שהיא לא תוותר בקלות: "יש אנשים שלעולם אינם משתנים. כנראה שאני אחת מהם".
נתראה בספר האחרון מנקודת מבטו של כיילב, וחסר לך טרין פישר שהוא לא יהיה בסופו עם אוליביה!

⭐⭐⭐⭐⭐