תעתוע אפל

תעתוע אפל / דנה מויסון

ז'אנר: מתח

258 עמודים

הוצאה עצמית

שנת הוצאה בארץ: 2012

 תעתוע אפל הוא ספר הביכורים של הסופרת הצעירה דנה מויסון, והוא יצא כבר ב-2012. אז איך הגעתי אליו רק עכשיו באיחור של 7 שנים? התשובה היא שפשוט לא שמעתי עליו כשיצא לאור. לפני כמה חודשים נתקלתי בפוסט של דנה באחת מקבוצות הפייסבוק שאני חברה בהן. התקציר נראה לי מסקרן, והעובדה שהסופרת ישראלית ומדובר בספר מתח כחול – לבן קסמה לי. התחלתי לקרוא בספר ביום שישי בצהריים, וסיימתי אותו כבר למחרת - ביום שבת בעשר וחצי בבוקר. האם קצב קריאה מהיר מעיד על טיב הספר? אני מניחה שזה תלוי בקורא, אצלי: בהחלט כן.

שרון דיוויס היא חוקרת במחלק הרצח של משטרת ניו יורק. כבר שלוש שנים שהיא מנסה לתפוס את הרוצח הסדרתי שרוצח דוגמניות בתחילת דרכן ומשחית את פניהן ללא הכר. עד כה, הרוצח היה חכם מאד ולא עשה אף טעות שיכולה להסגיר אותו. כשרצח נוסף מתרחש, שרון מצליחה לקשר אותו לרצח הראשון וכך לעלות על קצה חוט שיוביל אותה לרוצח. במקביל לעלילת הרציחות אנחנו מתוודעים לגלוריה מקינטייר. גלוריה היא דוגמנית על בתחילת שנות ה-30 לחייה, מה שאומר שהשיא כבר מאחוריה וכעת היא יכולה להרשות לעצמה לקחת רק את העבודות שהיא ממש רוצה. היא מקבלת הצעה להצטלם לשער של מגזין האופנה "יופי פנימי" כמושא היופי האולטימטיבי. ההצעה מפתה את גלוריה והעובדה שהצילומים יערכו באתר מבודד בניו זילנד רק מוסיפה. חוץ מזה, אנדי, הצלם הצעיר והחתיך עמו יש לה קליק ממבט ראשון, יצלם את הפרויקט. גלוריה מחליטה להיענות להצעה וטסה עם אנדי וצוות המגזין לניו זילנד. מהו הקשר בין סדרת הרציחות המזעזעת בניו יורק לבין גלוריה? הספר נע בשני קוים שבסופו של דבר יפגשו.

ישנם ספרי מתח בהם זהות הרוצח מתגלה לקורא רק בסוף, תעתוע אפל הוא לא ספר כזה, וכבר בפרקים הראשונים נחשפת זהותו של הרוצח. מכאן השאלה מה כבר נותר לנו לגלות? התשובה היא שהספר כשמו כן הוא: מתעתע. המרדף של שרון אחרי הרוצח, הניסיון של כל דמות להערים אחת על השנייה כמו חתול ועכבר, העובדות האמיתיות שנחשפות אחת אחרי השנייה לקורא כמו מגדל קלפים – כל אלה היוו עבורי קריאה מענגת עד מאד.

פסק הדין:

אז מה היה בו בספר הזה שגרם לי לסיים אותו בזמן שיא של כל הזמנים? עלילה חכמה ומרתקת, דמויות ראשיות ומשניות טובות, עגולות ומתפתחות, וכמובן סגנון כתיבה סוחף – כזה שגורם לך לרצות לעזוב הכל ולחזור לספר בכל הזדמנות. הכתיבה של דנה מויסון היא מאד טלוויזיונית, במובן הטוב של המילה. יכולתי לדמיין את הדמויות בראשי, ולחוש את ההתרחשויות באופן מאד מוחשי. בדיוק כפי שאני מרגישה שאני צופה בסדרת מתח בטלוויזיה. כשהתחלתי לקרוא הייתי בטוחה שאצליח לנחש הכל ובקלות – אז זהו שלא. הפתעות רבות ושיאים רבים נטמנו בספר וסופו הצליח להפתיע אותי. אין לי ספק שאמשיך לספר השני בעלילותיה של שרון דיוויס ראי כוזב בהקדם האפשרי.

⭐⭐⭐⭐⭐