בית הסחלבים

בית הסחלבים / לוסינדה ריילי

ז'אנר: רומן היסטורי

535 עמודים

הוצאת מודן

שנת הוצאה בארץ: 2019

אהבה אסורה, סאגה משפחתית מסועפת, סודות, בגידה, בנגקוק של אחרי המלחמה, אחוזה בריטית מרשימה והריח המשכר של פרחי הסחלבים. שהבטתי בכריכה ובתקציר הספר, הוא הזכיר לי את הרומנים הוויקטוריאניים שאהבתי לקרוא בילדותי, והחלטתי שזה ספר שאסור לי לוותר עליו. הספר נכתב כסיפור בתוך סיפור, מבנה ספרותי שאהוב עלי במיוחד, וסיפור העבר נשזר בהווה כשהוא מסופר מפיה של אחת הדמויות המרכזיות בספר.

גיבורת ההווה היא ג'וליה פורסטר בת ה-31, פסנתרנית קונצרטים מפורסמת, שחוזרת לבריטניה אחרי שנים רבות בצרפת. טרגדיה נוראית מחזירה אותה לארץ הולדתה ולאחותה הבכורה אלישה, לאחר שנים של נתק יחסי. אלישה מספרת לג'וליה כי אחוזת וורטון פארק, בה התגוררו ועבדו סבן וסבתן ביל ואלזי, מועמדת למכירה על כל תכולתה. שתי האחיות נוסעות למכירה פומבית אחרונה באחוזה, שם נתקלת ג'וליה בקיט קרופורד. קיט וג'וליה הכירו כשהיו ילדים, כאשר קיט שמע במקרה את ג'וליה מנגנת בפסנתר ונכבש. כעת קיט הוא היורש החוקי של האחוזה, והוא מגלה במקרה יומן שנכתב בזמן מלחמת העולם השנייה. הוא מוסר את היומן לג'וליה, כי שניהם מניחים שאת יומן הזיכרונות הזה כתב ביל, סבן של ג'וליה ואלישה, כשהיה שבוי בסינגפור במהלך מלחמת העולם השנייה.

ג'וליה מחליטה לתת את היומן לסבתה אלזי. כאשר אלזי רואה את היומן, היא מבינה שאין מן הנמנע לחשוף את הסודות המשפחתיים של וורטון פארק שנשמרו שנים רבות מדי, וכי לג'וליה מגיע לדעת את כל האמת על משפחתה. כאן מתחיל סיפור העבר שמסופר כולו דרך עיניה של אלזי. גיבורי העבר הם הארי קרופורד ואוליביה דרו-נוריס. הארי היה היורש החוקי של האחוזה, אוליביה הייתה אשתו, ואילו אלזי שימשה כמשרתת האישית שלה. העבר מחזיר אותנו לתקופת מלחמת העולם השנייה: סוף שנות ה-30 ושנות ה-40 באנגליה, וגם לתאילנד של שנות ה-40 אחרי המלחמה.

לוסינדה ריילי שרטטה רומן רב דמויות, שכולן למודות כאב וטרגדיות. יש בו עלילה סבוכה ומפותלת, ועבודה טובה במיזוג בין העבר וההווה, למרות שההקשרים והטוויסטים היו צפויים. יכולתי לחוש את האווירה התאילנדית השוקקת, את החורף האנגלי הקר, ואת ריח הפרחים בחממה של וורטון פארק.

פסק הדין:

בנוף הרומנים הרומנטיים שאני קוראת, בית הסחלבים הוא ספר מיוחד ויוצא דופן. הפרולוג מקסים, הכתיבה טובה וסוחפת, העלילה מעניינת ומלאת התרחשויות, והסופרת דואגת שהקורא לא ישתעמם לרגע. יחד עם זאת, הספר משופע טוויסטים בעלילה, שלי הרגישו קצת יותר מדי, ותוך כדי קריאה חשבתי לעצמי: 'תפסת מרובה לא תפסת'. למרות שנהניתי מהעלילה, הספר היה צפוי ולא ריגש אותי או הפך לי את הבטן. הוא הרגיש יותר כטלנובלה מאשר רומן היסטורי. נמשכתי מאד לקרוא בו בכל הזדמנות שהייתה לי, ואת זה אי אפשר לקחת ממנו. בית הסחלבים הוא ספר טוב מאד – אבל לא מצוין.

⭐⭐⭐⭐