זרה בטנג'יר

זרה בטנג'יר / כריסטין מנגן

ז'אנר: מתח

287 עמודים

הוצאת מטר

שנת הוצאה בארץ: 2018

מה יש בחברות בין נשים שמושכת אותי כקוראת? האם זו האינטימיות המיוחדת והשונה כל כך מאינטימיות עם גברים? האם אלה היחסים המורכבים שנוטים פעמים רבות להסתבך? מצאתי את עצמי קוראת לא מעט ספרי מתח נשיים לאחרונה. חלקם היו טובים וחלקם פחות, אבל נראה שאני עדיין מחפשת את ספר המתח הנשי המושלם. זרה בטנג'יר לא היה מה שחיפשתי. לעתים היה נדמה לי שכן כי ההתחלה הייתה מסקרנת, ההמשך היה אפילו טוב יותר. אהבתי את מרוקו האקזוטית של שנות ה-50 ואת סיפור העלילה שהלכה ונעשתה מותחת יותר בחלקו השני של הרומן, אבל אז הגיע הסוף - ולסוף הזה לא ציפיתי. הוא הפתיע אותי כיאה למותחן, אך לא כל הפתעה היא הפתעה טובה.

עלילת הספר מתרחשת בעיר טנג'יר שבמרוקו בשנת 1956, רגע לפני קבלת עצמאותה מידי צרפת. בעיר שוררת אווירת מחאה, אבל השפעתם של הצרפתים עדיין מורגשת, ונראה שהיא קיבוץ גלויות של אזרחים אירופאיים ומרוקאים. אליס שיפלי, גיבורת הספר, היא אישה צעירה בתחילת שנות העשרים לחייה, ונשואה טרייה לג'ון. אליס התייתמה משני הוריה בגיל צעיר, והיא גדלה אצל דודתה מוד. מוד היא זו שהכירה לאליס את ג'ון, וזמן קצר אחרי היכרותם הם נישאים ועוברים להתגורר בטנג'יר, בדיוק כמו שג'ון תמיד חלם. בניגוד לג'ון, הכימיה של אליס עם טנג'יר אינה טובה. היא אינה אוהבת את החום הכבד, את הצפיפות והלכלוך, ולמעט ביקורים ספורים בשווקים היא כמעט ואינה יוצאת מביתה.

את אליס רודף אירוע טראומתי מימיה כסטודנטית באוניברסיטת בנינגטון שבארה"ב. גם ללוסי מייסון, שותפתה לחדר וחברתה הטובה של אליס מימי האוניברסיטה יש חלק נכבד באירוע שמתגלה באמצע הספר. לוסי היא הדמות הראשית השנייה בסיפור, והיא מספרת אותו בגוף ראשון לסירוגין יחד עם אליס. במהלך הספר אנחנו עדים לשוני הרב בין שתי החברות הטובות. אליס היא דמות פסיבית, תלותית, עשירה, שמפחדת לומר את שעל ליבה כדי להימנע מעימות. לוסי היא דמות אקטיבית, דומיננטית, ענייה, עצמאית שעובדת לפרנסתה.

לאורך הספר חשתי שמדובר בשתי מספרות לא מהימנות ולא אמינות, שמסתירות את האמת ומספרות לקורא עובדות שאינן קיימות בסיפור האמיתי. לוסי מחליטה להגיע ולבקר את אליס בטנג'יר, ולנסות לחדש עמה את הקשר בתקווה שתוכל לשחזר את החברות הקרובה שלהן. אבל אליס נותרת מרוחקת ממנה, ונראה שמערכת היחסים ביניהן לא מתקדמת למקום טוב. זהו ספר של נשים ועל נשים, הגברים בסיפור נותרו משניים וכל תפקידם היה לקדם את מערכת היחסים בין אליס ולוסי.

פסק הדין:

נורא רציתי לאהוב את זרה בטנג'יר, באמת. ואכן יש בו דברים שאהבתי: תחושת האסקפיזם שליוותה אותי במהלך הקריאה, הקסם של מרוקו בשנות ה-50 והתיאורים האותנטיים, הניתוח הפסיכולוגי שעשתה הסופרת לשתי הנשים, הדרך שבה היא בחרה לכתוב את סיפור העלילה – שההווה והעבר משתלבים זה בזה לסירוגין, ואת המקוריות לספר סיפור מתח היסטורי. לצערי יש אבל. ההרגשה שלי הייתה שהסופרת כתבה סיפור מעניין עם הקשרים מעניינים בין הדמויות, אבל שהיא פשוט לא ידעה איך לסיים אותו. הסוף הרגיש מאולץ, לא הגיוני ואותי הוא אכזב מאד. הרגשתי שאכלתי עוגה שלא נאפתה עד הסוף: יש את כל המרכיבים הנכונים ולעתים היה לי טעים אך הבצק הלא אפוי השאיר לי טעם לוואי. הבטחה שהוחמצה.

⭐⭐⭐